רשף נ' וקנין

מונחת לפני בקשה להעברת התובענה לבית משפט השלום בתל-אביב.

אני רואה לחדד מספר נקודות שעולות תכופות מבקשות לעברת תובענות שטריות :

העילה השטרית עצמאית ונבדלת מן העילה שבעסקת היסוד. לכל אחת כללים משלה הן במהות, הן בפרוצדורה והן בדין הראיות.

יסודות העילה השטרית הם האחיזה המשפטית והפיזית כשזו האחרונה באה מכוח מסירה שמתבצעת במקום מסוים, חילול השיק ומשלוח הודעת חילול.

מקום שכלולה של ההתחייבות השטרית ,הווי אומר, מקום יצירת ההתחייבות, הוא מקום מסירת השיק. מקום מסירת השטר מהווה אפוא בסיס לזיקה מקומית בתובענות שטריות.

בפסיקה נקבע כי המקום בו מצוי סניף הבנק הנמשך הוא המקום המיועד לקיום ההתחייבות הגלומה בשטר חליפין משוך על בנקאי( שיק).

שעה שהשיק נמסר פעמיים, כגון מהמושך לנפרע ומהנפרע לצד ג' שאוחז בו ותובע אותו מהמושך בלבד, נשאלת השאלה איזה מסירה רלוונטית ליצירתה של הזיקה המקומית. האם רשאי התובע האוחז לתבוע את המושך באזור השיפוט שבתחומו נמסר השיק לאוחז על ידי צד ג' ? סבורני שלא. משום שאין זה הגיוני או צודק להשית על המושך זיקה מקומית שנוצרה במערכת יחסים שאין הוא צד לה. מקום יצירת ההתחייבות של המושך הוא המקום שבו מסר המושך את השטר לנפרע. מקום יצירת התחייבות של הנפרע הוא המקום שבו מסר הנפרע את השטר לצד ג'.

מקום יצירתה של עסקת היסוד ,חוזה השכירות במקרה שלנו, אינה רלוונטית. השאלה היא היכן מסר הנתבע את השטר לבתו שמסרה אותו לתובע. מהבקשה, התגובה והתגובה לתגובה עולה כי השיק נמסר על ידי הנתבע לידי בתו בתל-אביב וזו האחרונה מסרה אותו לתובעת בטבריה.

על יסוד הניתוח האמור לעיל, מקום יצירת ההתחייבות של הנתבע אינו טבריה אלא תל-אביב. הוסף לכך שהשיק משוך על סניף בנק בתל-אביב ושם גם כתובתו של הנתבע.

לאור האמור , בהעדר זיקה מקומית לבית משפט זה , ובהתקיים שלוש חלופות לזיקה מקומית לתל-אביב, אני מורה על העברתה התובענה לבית משפט השלום בתל-אביב.