ת"ט 2102-04-14 בן אהרון נ' שחר

לפניי התנגדות לביצוע שטר על סך 500,000 ₪.

המבקש היה בעל מניות בחברת החווה לפיטום בע"מ (להלן: "החברה"), שעיסוקה – פיטום אפרוחים. החברה נטלה הלוואה מן המשיב, בעל מדגרה לאפרוחים, ההלוואה הובטחה בשטר חוב שעליו חתמו החייבים העיקריים בתיק ההוצאה לפועל, ואילו המבקש דכאן ערב לשטר. משלא עמדה החברה בהחזר ההלוואה, הוגש שטר החוב לביצוע, והוטל עיקול על נכסיו של המבקש.

על מנת להביא להסרת העיקול מחשבון העו"ש של המבקש בבנק הבינלאומי, חתם המבקש על הסדר פשרה (להלן: "ההסדר"), שלפיו התחייב לשלם מדי חודש סך 1,500 ₪ מתוך סכום החוב, כנגד הסכמת המשיב להסיר את העיקול מן החשבון האמור. עוד התחייב המבקש במסגרת ההסדר שלא להגיש התנגדות לביצוע השטר.

חרף זאת, הגיש המבקש את ההתנגדות שלפניי.

בהתנגדות מעלה המבקש שתי טענות עיקריות:

• החייב טוען, כי מניותיו בחברה הועברו לחייבים 2 ו-3 בתיק ההוצאה לפועל, בידיעתו של המשיב, ועל כן – פקעה ערבותו;

• החייב טוען כי חתם על ההסדר "בלית ברירה ואילוץ ובדוחק", וזאת מאחר שהעיקול שהוטל על חשבונו מנע ממנו למשוך את משכורתו מהבנק.

לאחר שנחקר המבקש לפניי, אני סבור כי שתי הטענות הן בבחינת "הגנת בדים" של ממש, וחרף זאת, יש ליתן רשות להתגונן בתנאים, מן הטעמים שאבהיר להלן.

הטענה הראשונה – היא הטענה שלפיה עם העברת המניות מופטר המבקש מערבותו – היא טענה שגויה משפטית. הערבות לשטר החוב לא סויגה ולא הותנתה בכל תנאי שהוא, בוודאי לא בתנאי הבעלות במניות החברה. על כן, ברי כי לא די בעצם העברת הבעלות במניות החברה על מנת להפטיר את המבקש מערבותו, ודין הטענה בהקשר זה – להידחות.

אלא שהמבקש הרחיב את טענת ההפטר, וטען כי המשיב עצמו הפטיר אותו מהערבות, וטען בסעיפים 8 ו-9 לתצהיר התומך בהתנגדות כי: