ת"ט 19851-12-13 עיני נ' וקנין

בפני בקשת המבקשת להתיר לה להתנגד לביצוע המחאה שהוגשה לביצוע על סך 4,000 ₪.

המבקשת טוענת כי יחד עם בעלה לוו סך 4,000 ₪ מגמ"ח, ותמורתה מסרו 10 המחאות על סך 400 ₪ כל אחת. אחת ההמחאות הללו זויפה, לטענתה, והוצגה לביצוע על סך 4,000 ₪.

לתמיכה בגרסתה צירפה המבקשת תצהיר מנהל הגמ"ח.

יצוין, כי מעיון בצילום ההמחאה שצורף להתנגדות לא ניתן לשלול את ההתרשמות הלא-מקצועית שהוכנסו שינויים בסכום ההמחאה במילים ובמספר, וכן בתאריך ההמחאה (תיקון שלצידו חתימה).

המשיב הדגיש את העובדה שההתנגדות הוגשה באיחור ניכר, עובדה המקבלת משנה תוקף נוכח העדר הפירוט הנדרש מתצהירה של המבקשת והעובדה שלא הוגשה תלונה במשטרה על הזיוף הנטען. המשיב עותר לדחיית הבקשה שהוגשה באיחור, ולכל הפחות, לחיוב המבקשת בהוצאות ובשכ"ט עו"ד כתנאי לדיון בהתנגדות והפקדה כספית כתנאי למתן הרשות להתגונן.

בדיון שהתקיים בפני ביום 9.11.14 טענה המבקשת, באמצעות בעלה, כי עלתה לארץ שנים ספורות לפני האירוע נשוא התובענה וכי התיק היה בטיפול עורך דין מהסניגוריה הציבורית (ככל הנראה כוונתה לסיוע המשפטי) אך התברר להם כי תיק זה לא טופל למרות שנאמר להם אחרת.

הארכת המועד

לעניין סוגיית הארכת המועד, ניתן לראות כיצד עוקצו של הטעם המיוחד, הנדרש על פי התקנות לצורך הארכת מועד, הוקהה בשורה ארוכה של פסקי דין, עד שכיום, כאשר טענת ההגנה חזקה מספיק לגופה, כלל אין דורשים טעם מיוחד, ובלבד שישנו טעם כלשהו לאיחור (ר', למשל, רע"א 3588/00 מכלוף נ. סעדיה, פורסם במאגרי פסיקה שונים). ככלל, זכות הגישה לערכאות זוכה כיום למעמד חוקתי, או לפחות מוכרת כזכות בעלת מימד חוקתי (ר', למשל, רע"א 5686/00 מיסטריאל נ. בנק לאומי למשכנתאות, פורסם במאגרי פסיקה שונים).

אני מורה על הארכת המועד, איפוא, באופן שיראו את ההתנגדות כאילו הוגשה במועד, ומכאן, כי יש לדון בהתנגדות.

ההתנגדות

לפי הוראות סעיף 81א(ג) לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967, תידון התנגדות לביצוע שטר כדרך שדנים בבקשת רשות להתגונן. בית המשפט העליון, בע"א 465/89 בן צבי נ. בנק המזרחי, פ"ד מ"ה (1) 66, מפי כב' השופט (כתוארו אז) דב לוין, סיכם היטב את ההלכה הבסיסית הנוגעת לבקשות רשות להתגונן, והדברים נותרו באיתנותם עד היום (שם, בעמ' 69-70):

"לא במהרה ייעשה שימוש ותוכרע תובענה בסדר דין מקוצר על-פי כתב התביעה ונספחיה בלי לתת לנתבע רשות להתגונן, זאת משום ש'סדר הדין המקוצר משמש את המטרה למנוע דיון בתובענה רק אם ברור הדבר ונעלה מספק, שאין לנתבע כל סיכוי להצליח בהגנתו...' ... ולעניין זה, 'אין לקבוע שהענין הוא כך אלא אם תצהיר הנתבע לא גילה "הגנה לכאורה"'... מכיוון שכך: 'די לו (לנתבע - ד' ל') להראות כי הגנה אפשרית בפיו, ולו רק בדוחק ובית המשפט חייב ליתן רשות להתגונן, שאם לא יעשה כן, יכריע למעשה כבר בתובענה גופה והנתבע יצא מקופח'... "