ת"ט 19797-03-15 שלום מועלם נ' גרינברג

כנגד הנתבעת הוגשו לביצוע 4 שיקים על סך של 2,000 ₪ כל אחד, שזמן פירעונם הינו 15.8.2014, 15.10.2014 ,15.09.2014 ו-15.11.2014. המשוכים מחשבונה של הנתבעת לטובת התובעת. בהתנגדות נטען שהשיקים נמסרו לתובעת לתשלום דמי שכירות מראש על פי חוזה שכירות שנחתם בין התובעת לבין אבי הנתבעת בקשר לדירה ברח' הדס 42 בכרמיאל, לתקופה של שנה (מיום 1.2.2014 ועד ליום 1.2.2015). האב עזב את הדירה בחודש 4/2014, לפני תום תקופת השכירות הקבועה בהסכם, וזאת לאחר שמסר לתובעת הודעה על כך מראש כמוסכם בסעיף 7ב להסכם השכירות. התובעת דרשה מהאב לשלם את דמי השכירות עד חודש 7/2014 והוא נענה לה. משלא הוחזרו השיקים שנמסרו לה בגין דמי השכירות שלאחר חודש 7/2013 פעלה הנתבעת לביטולם. בנוסף הגישה הנתבעת תביעה להחזרת השיקים ותלונה במשטרה.

בהחלטה מיום 11.6.2015 ניתנה לנתבעת רשות להתגונן והצדדים הגישו תצהירי גילוי מסמכים ותצהירי עדות ראשית.

בתצהיר עדות ראשית הוסיפה הנתבעת כי בחודש 3/2014 נמסרה לתובעת הודעה על כוונתו של האב לעזוב את המושכר בחודש 4/2014 בתשובה ביקשה התובעת שהאב יביא שוכר אחר במקומו או שישלם שכירות עד סוף חודש 7/2014 וכי כל הנסיונות לשכנעה לוותרת על דמי השכירות עבור חודשים לאחר חודש 4/2014 לא צלחו.

בנוסף הוגש תצהיר מטעם האב, מר סינגט גריגורי, שמסר כי סוכם בינו לבין התובעת כי יוכל לעזוב את המושכר בכל עת, בכפוף להודעה על כך 30 יום מראש, וכך הוא נהג. בחודש מרץ 2014 הודיע לתובעת על כוונתו לעזוב את המושכר בחודש 4/2014. התובעת לא התנגדה, אך ביקשה שימצא שוכר אחר במקומו או שישלם את דמי השכירות עד לחודש יולי 2014. כן מסר כי ניסה למצוא שוכר חלופי וכי הגיעו אנשים כדי לראות את הדירה אך התובעת לא הסכימה להשכיר להם ולכן נאלץ לשלם לה את דמי השכירות עד חודש 7/2014.

בתצהיר העדות הראשית מסרה התובעת כי באמצע חודש 4/2014 התקשרה אליה הנתבעת והודיעה לה כי אביה לא ימשיך בשכירות וכי היא תדאג להביא דייר חלופי, התובעת הודיעה לה שבהתאם לתנאי ההסכם על אביה לשלם את דמי השכירות עבור מלוא התקופה וזאת בהתאם לסעיף 7ב להסכם. הנתבעת ביקשה מהתובעת שתיגבה את דמי השכירות עד לחודש 7/2014 לשם שחרור האב מההסכם, אולם התובעת סירבה וציינה שרק אם תמצא הנתבעת דייר חלופי יוחזרו השיקים, אחרת יופקדו בבנק. משלא הביאה הנתבעת כל דייר חלופי הפקידה התובעת את השיקים בבנק אך הם חזרו מחמת ביטולם.

בדיון שהתקיים בפני ביום 29.11.2015 נחקרו המצהירים על תצהיריהם. בחקירתה חזרה התובעת על שנאמר בתצהירה כי עם מסירת החזקה בדירה לנתבעת סוכם אתה שהשכירות הינה לשנה שלמה, וכי סוכם עם אבי הנתבעת בע"פ שאם הוא רוצה לעזוב את הדירה לפני תום תקופת השכירות יהיה עליו להביא דייר חלופי וכי לא דובר על תשלום דמי השכירות עד לחודש 7/2014 כתנאי לעזיבת הדירה. כן העידה כי מחודש 7/2014 עד 12/2014 הדירה לא הייתה מאוכלסת.

הנתבעת העידה כי אביה הודיע לתובעת כי הוא עוזב את הדירה בסוף חודש 3/2014 וכי הוא עזב אותה בחודש 4/2014. היא העידה שאכן הבטיחה לתובעת להביא שוכר חלופי ולשם כך עשתה פרסום באינטרנט ופנתה לתיווך ושלחה לתובעת אנשים שהתעניינו בדירה וכשנשאלה מדוע שילמה את דמי השכירות עד חודש 7/2014 ענתה כי " ככה סיכמנו אתה. לא רצינו אבל לפי הסיכום אתה, היא ביקשה שנעזור לה למצוא מישהו אחר" (ש' 10בעמ' 4 לפרוט').

האב העיד כי הודיע לתובעת שהוא שכר את הדירה לשנה והנתבעת שילמה את דמי השכירות מראש בשיקים שמסרה לתובעת. כן העיד כי עזב את הדירה בחודש 3/2014 וכי בגלל שהתובעת לא הסכימה שיעזוב את הדירה לפני תום תקופת השכירות מבלי שיביא שוכר חלופי שילם לה את דמי השכירות עד חודש 7/2014 שכן היא סירבה להשכיר הדירה לשוכר החלופי שהציע לה.

בתום שמיעת העדים ביקש ב"כ הנתבעת להעיד אדם מטעמו שלפי הטענה הופנה על ידי הנתבעת לתובעת על מנת לשכור את הדירה ובקשתו נדחתה (ראה החלטה בפרוטוקול הדיון מיום 29.11.2015).

בסיכומים טענה התובעת כי מדובר בתביעה שעניינה שיקים שנמסרו לתובעת על ידי הנתבעת בגין דמי שכירות , תקופת השכירות המוסכמת היתה מיום 1/2/2014 ועד ליום 1/2/2015. בהסכם השכירות לא צויין כי עם יציאת השוכר מהדירה יוחזרו לו השיקים שהתובעת מסרה. השוכר התחייב לשלם את דמי השכירות עד לתום תקופתה, ללא קשר למועד בו הוא עוזב את הנכס, בהתאם לסעיף סעיף 7א להסכם.

הנתבעת טענה בתמצית כי הסכם השכירות נערך על ידי התובעת ובסעיף 7ב לו ניתנה אפשרות לשוכר לעזוב את הדירה לפני תקופת השכירות תוך מתן הודעה מראש של 30 ימים, לאור סירוב התובעת לכך, הסכים האב בלית ברירה לשלם לתובעת את דמי השכירות עד לסוף חודש 7/2014. כן טענה כי על אף שלא צויין בהסכם כי על השוכר להביא דייר חלופי האב חיפש שוכרים ומצא את מר דרק לאוניד שהיה מעוניין לשכור את הדירה את התובעת סירבה לכך. לטענתה ההסכם הורד מהאינטרנט וסעיף 7א שבו, לא היה פרי מו"מ בין הצדדים ואינו משקף את רצונם האמתי, בניגוד לסעיף 7ב שמגלם בתוכו את רצון הצדדים וגובר לפי לשונו, על הסעיפים שלפניו. כן השיג ב"כ הנתבעת במסגרת סיכומיו על ההחלטה מיום 29.11.2015 שלא להעיד את מר דריק לאוניד ועל ההחלטה מיום 29.12.2015 שלא ליתן צוים לחברת החשמל והעירייה על מנת לברר המועד בו הושכרה הדירה לאחר שהאב עזב אותה.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, אני מחליטה כדלקמן.

אין מחלוקת בין הצדדים שהסכם השכירות הינו לתקופה של שנה, בגינה נמסרו לתובעת שיקים מראש עבור כל התקופה וכי האב עזב את הדירה בחודש 4/2014 לאחר שנתן לתובעת הודעה על כך בחודש 3/2014. הן האב והן התובעת העידו בפני כי התובעת לא הייתה מוכנה שהאב יעזוב את הדירה לפני תום תקופת השכירות ולכן הוסכם ביניהם בע"פ כי תנאי לכך הוא שהאב יביא דייר חלופי.

טענת הנתבעת ואביה כי עשו מאמצים למציאת דייר חלופי ואף שלחו לתובעת מועמד פוטנציאלי, אך היא זאת שסירבה להשכיר לו את הנכס, עומדת בסתירה לעובדה שהם שילמו לה את דמי השכירות עד לחודש 7/2014 שכן, בתצהיר העדות הראשית של הנתבעת ואביה נאמר כי הדרישה למציאת דייר חלופי הייתה חלופית לדרישה לשלם דמי השכירות עד חודש 7/2014, כתנאי לעזיבת הדירה בטרם עת. בסעיף 6 לתצהיר הנתבעת נאמר כי "בחודש מרץ נמסרה למשיבה הודעה על כוונתו ש אבי לעזוב את המושכר בחודש אפריל 2014 בתשובה להודעתו הנ"ל ... ביקשה המשיבה שאבי יביא שוכר אחר במקומו או שישלם שכירות עד סוף יולי 2014" (ההדגשה אינה במקור). הנתבעת נשאלה בחקירה נגדית מדוע שילמה את דמי השכירות עד לחודש 7/2014 אך לא נתנה לכך כל הסבר משכנע. לעומתה העיד האב כי הסכום שולם משום שהתובעת לא הסכימה להשכיר הנכס לדייר החלופי שהציעו לה. מכאן אינני מקבלת גרסת הנתבעת כי אכן פעלה ומצאה דייר חלופי וכי מילאה אחר התנאי שסוכם בע"פ לביטול חוזה השכירות בטרם עת.

בכתב ההגנה (התצהיר שצורף להתנגדות) לא העלתה הנתבעת כל טיעון ביחס לדייר החלופי והסתפקה בטענה כי האב מסר הודעת ביטול להסכם 30 ימים מראש כדרישת סעיף 7ב להסכם השכירות. ולא ראיתי להאמין לגרסתה כי הצליחה לאתר שוכרים פוטנציאלים אותם היא הפנתה לתובעת, שכן היא לא ציינה בשום מקום בתצהירה את שמותיהם, המועדים בהם הפנתה אותם לתובעת ולא צירפה לבקשתה כל אסמכתה המעידה על כך שהיא אכן עשתה מאמצים למציאת דייר חלופי ושמאמצים אלה הניבו פרי, כגון הצגת העתק המודעות שפרסמה באינטרנט או העתק מפנייתה לשירותי תיווך כפי שהעידה בפני (ש' 30 בעמ' 3 לפרוט').

לציין כי האב אשר בעדותו בפני כי הוא והנתבעת יזמו תשלום דמי השכירות עד חודש 7/2014 לתובעת כדי להשתחרר מההסכם (ש' 5 בעמ' 5 לפרוט'). עדות זאת תואמת את אשר מסרה התובעת בעדותה ולפיה לא סוכם על תשלום דמי השכירות עד חודש 7/2014 כתנאי לביטול ההסכם, אלא דובר אך ורק על מציאת דייר חלופי (ש' 5 בעמ' 3 לפרוט'). עדויות אלה מעמידות בסימן שאלה את גרסתה של הנתבעת כפי שהובאה בתצהירה כי תשלום דמי השכירות עד לחודש 7/2014 היווה מילוי התנאי (החלופי) לביטול ההסכם.

לאור האמור, אני מקבלת את התביעה ומורה על חידוש הליכי ההוצל"פ.