ת"ט 18863-05-14 סקה נ' כהן

בפני בקשה לביטול פסק-דין, שניתן בהעדר התייצבות המבקש לדיון שנקבע לשמיעת ההתנגדות שהגיש מפני בקשה לביצוע שיק שלו, ע"ס 50,000 ₪. הדיון נקבע ליום 23.12.2015, ואין חולק כי המבקש ידע עליו. המבקש לא התייצב, והתנגדותו נדחתה, אגב חיובו בהוצאות.

הבקשה לביטול פסק-הדין הוגשה ביום 7.4.2016, כאשר אין חולק כי עד אותו מועד כבר חלף המועד הקבוע בדין להגשת בקשה לביטול פסק-דין (שהוא 30 יום מיום שנודע למבקש אודות פסק-הדין). הבקשה כוללת הסברים הן לאי ההתייצבות והן – במידה פחותה – לאיחור בהגשת הבקשה, והסברים אלה – אחד הם, מחלתו הקשה של המבקש, אשר בעטיה אושפז במועד הדיון, ובעטיה לא יכול היה להתפנות לטיפול בענייניו השוטפים, בעודו נאבק על חייו ועובר טיפולים קשים.

בקשה פורמאלית להארכת מועד – לא הוגשה.

המשיב מתנגד לבקשה, בעיקר מהטעם שלא הוגשה בקשה להארכת מועד, אולם גם מהטעם שהסברי המבקש אינם מצדיקים את מחדלו, ומהטעם שההתנגדות עצמה לוקה בחסר, נתמכת רק בתצהירה של אשת המבקש, ואינה מגלה הגנה.

מעיקר הדין – הצדק הוא עם המשיב, ואף על פי כן, אני סבור שיש להיעתר לבקשה, בתנאים.

הגשת בקשה להארכת מועד אינה בבחינת המלצה, ואינה בבחינת מס שפתיים. מרגע שחלף המועד להגשת בקשה לסעד כלשהו, זקוק המבקש לסעד נוסף מבית המשפט – והוא הארכת המועד, וסעד כזה יש לבקש. נפסק פעמים רבות, שבית המשפט לא יתן סעד שלא נתבקש. לפיכך, מעיקר הדין, דין הבקשה לביטול פסק-הדין להימחק מחמת האיחור בהגשתה.

ברם, הנימוקים עצמם, הן להיעדרות מהדיון, והן לחוסר היכולת לטפל באופן ראוי בעניינים השוטפים, הם משכנעים ביותר, ונתמכו במסמכים (ובמראה עיניים, משהתייצב עתה המבקש לדיון, והוא מרותק לכיסא גלגלים ובדרכו לאשפוז נוסף). אכן, נפל מחדל – ומחדל משמעותי – באופן הגשת הבקשה, אולם מחדל זה הוא מחדלו של בא-כוח המבקש, ולא של המבקש עצמו, ועל עצם המחדל ניתן לכפר גם בפסיקת הוצאות.

בנסיבות המתאימות, אשר אני סבור שמתקיימות בתיק זה, ניתן לבחון את הבקשה גם לפי מהותה ולפי תוכנה, ואין ספק כי בתוכה היא כוללת גם, כאמור לעיל, הסבר לאיחור בהגשת הבקשה. הסבר זה, ראוי היה לו שיבוא תחת הכותרת "בקשה להארכת מועד", אולם גם בלעדי הכותרת – מובלעת בבקשה העיקרית גם בקשת הארכת מועד.

אין צורך לחזור אחר המימרה הידועה מפסיקת בית המשפט העליון, לפיה הפרוצדורה אינה מיטת סדום, ובמקרים המתאימים ראוי לסטות מסדרי הדין ולהעדיף עשיית הדין עצמו.