ת"ט 16286-06-14 אי.אר.אן. ישראל בע"מ נ' קורקוס

בפני בקשת המבקשת להורות על העברת הדיון בבקשתה לבית המשפט במחוז חיפה (בית משפט השלום בחדרה), בטענת העדר סמכות מקומית לבית משפט זה.

המבקשת טוענת כי הבקשה מתייחסת לתובענה שטרית בגין שיקים המשוכים מחשבונה שבעיר חדרה, וכי בעיר זו גם מקום מגוריה. לטענתה, אין ולא היתה בינה ובין המשיבה כל התקשרות והשיקים – בסכום כולל של כ-26,000 ₪ - נמסרו על ידה לצד ג' בתמורה לשיקים נגדיים שמסרה לו. כל זאת, כמפורט בתצהיר שהגישה המבקשת לתמיכה בהתנגדותה.

המשיבה גורסת כי אין לדון בטענת הסמכות המקומית טרם נקבע כי יש ליתן למבקשת רשות להתגונן, וכי מקום מושבו של הזוכה (ולא של החייב בהליכי ההוצל"פ) הוא שאמור להכריע בשאלת הסמכות המקומית. מקום פרעונו של השיק, לעמדת המשיבה, הוא במקום עסקו של הנמשך – היא המשיבה – ומקום זה הוא בעיר ראשון לציון המצויה במחוז מרכז. משכך, ממילא לבית משפט זה סמכות מקומית.

ראשית יצוין כי כבר נקבע לא אחת שכאשר מדובר במסירת שיקים, מקום יצירת התחייבות ו/או המקום שנועד לקיומה, הוא בכתובת סניף הבנק הנמשך על השיקים כלומר, במקרה דנן בחדרה. (ור' בר"ע (י-ם) 611/05 בן זקן נ' בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ, תק-מח (2005) 1540).

נותרת, אם כך, שאלת המועד להכרעה בסוגיית הסמכות המקומית – והאם יש להכריע בה בטרם יתקיים הדיון במתן הרשות להתנגד לביצוע השטר, כעמדת המבקשת, או לאחר שזו תוכרע, כעמדת המשיבה.

כעולה מן הפסיקה, אין דינו של מבקש לקבל רשות להתגונן בפני תביעה בסכום קצוב כדינו של זה המבקש להתנגד לביצוע שטר, בכל הנוגע לשאלת הסמכות המקומית. "בעוד שלמגיש התנגדות לתביעה לסכום קצוב נתונה הבחירה היכן להגיש את התנגדותו, כאשר בחירה זו אמורה להיעשות בהתאם לבית המשפט שהוא סבור שלו הסמכות המקומית, הרי למגיש התנגדות לתביעה לביצוע שטר אין בחירה כאמור, והוא יכול להעלות טענה כאמור רק לאחר הגשת ההתנגדות והעברתה לבית המשפט שליד לשכת ההוצאה לפועל בו הוגשה הבקשה לביצוע השטר" (רע"א 3633/10 ויטרום 88 (98) בע"מ נ' פ.ת. פאנת בע"מ, פורסם בנבו; ור' לשם השוואה – בר"ע (י-ם) 975/09 טכנוקריט (1992) בע"מ נ' כ.ס.מ הנדסה ובניין בע"מ, פורסם בנבו).

משכך, פעלה המבקשת כדין כאשר הגישה התנגדותה לבית המשפט שליד לשכת ההוצאה לפועל בו הוגשה הבקשה לביצוע השטר, ומשכך קבעה כבוד רשמת ההוצאה לפועל כי המבקשת תוכל להעלות טענותיה בדבר הסמכות המקומית בפני בית המשפט.

עוד נקבע בפסיקה לא אחת, כי "אם מובאת לפני בית המשפט בקשה לרשות להתגונן והמבקש כופר בסכמות על בית המשפט לברר קודם את שאלת הסמכות. אם טענת חוסר הסמכות נראית לבית המשפט, עליו להעביר את התביעה יחד עם הבקשה למתן רשות להתגונן לבית משפט מוסמך" (ור', למשל, המ' 482/63 עמבר נ' עמבר, פורסם בנבו).

נוכח כל המקובץ עולה כי דינה של הבקשה להתקבל.

אני מורה כי הדיון בבקשה זו יתקיים בבית משפט השלום במחוז צפון, והמזכירות תעביר את התיק לנשיאות בית משפט השלום במחוז זה לשם ניתובו.