ת"ט 14994-04-17 טמפו משקאות בע"מ נ' שמרילכס

1.ביום 18/2/14 הגישה התובעת לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל שטר חוב עשוי על ידי חברת א.מ.ר זיו בע"מ (להלן: "החברה"), הנתבע ואירינה שינקרנקו (להלן: "אירינה"). השטר נערך בחיפה ביום 20/12/12 תמורת סחורה וסכומו 18,496 ₪.

2.לפי נתוני תיק ההוצאה לפועל נעשתה מסירה מלאה של האזהרה ביום 6/3/14.

3.ביום 26/3/17 הוגשה התנגדות ובקשה להארכת מועד. לגבי עיתוי הגשת הבקשה, טוען הנתבע כי בראשית חודש פברואר 2017 נודע לו כי מתנהלים נגדו ארבעה תיקי הוצאה לפועל בסכום כולל של 52 אלף ₪ בגין חובות שנוצרו במסגרת פעילות עסקית של החברה. הנתבע היה הבעלים של 50 מניות של החברה אשר התאגדה ביום 26/11/12. ביום 17/2/16 חתמו הנתבע ואירינה על הסכם במסגרתו מכר הנתבע לאירינה את מניותיו בחברה ואירינה התחייבה לקחת על עצמה כל חוב עבר או עתיד הנוגע לחברה. בתחילה פנה הנתבע לאירינה על מנת שתסדיר את החוב אך כאשר התברר לו כי אין בכוונתה לעשות כן, הגיש את ההתנגדות. להתנגדות צורף הסכם למכירת מניות.

4.ביום 9/5/17 הוגשה תגובת התובעת המתנגדת לקבלת ההתנגדות. נטען כי ביום 20/12/12 התקשרו הנתבע ואירינה כבעלי המניות של החברה בהסכם עם התובעת לאספקת ציוד וסחורה למסעדה בבעלות החברה ברח' טרומפלדור בחיפה. במסגרת ההסכם נחתמו מס' שטרי חוב כבטוחות עבור התובעת אם לא תשולם התמורה בגין הסחורה והציוד שסופקו לעסק. לאחר שהצטברו 9 חשבוניות עבור סחורה שלא שולמו, נשלחו מס' מכתבי התראה בסוף שנת 2013. לאחר שלא התקבלה כל תגובה, הוגש שטר החוב לביצוע במסגרת תיק זה. ביום 5/6/14 פנה הנתבע לתובעת בבקשה לקבל את פרטי התשלום על מנת להסדיר את החוב. לאחר קבלת המסמכים, נוהל משא ומתן במסגרתו הוחזר ציוד ונחתם הסכם פשרה ביום 27/12/15. מבין שתי האפשרויות שנכללו בהסכם, בחר הנתבע במסלול של פריסת החוב לתשלומים. הנתבע שילם 3,400 ₪ במזומן וכן 3 שיקים על סך 3,400 ₪ כל אחד. שלושת השיקים חוללו בציון ניתנה הוראת ביטול. הנתבע שילם לשיעורין את הסכום של אחד השיקים. בעקבות פניות של הנתבע לב"כ התובעת, הסכימה התובעת להסדר חדש במסגרתו מסר הנתבע ארבעה שיקים על סך 2,150 ₪ כל אחד. השיק הראשון חולל בעקבות הגבלת חשבון הבנק ולכן נמשכו שלושת השיקים הנוספים מהחשבון כדי להימנע מעמלת החזר המחאה. כיוון שהנתבע חדל מלפעול להסדרת החוב, פעלה התובעת בהתאם לסעיף 4 להסכם וחידשה את הליכי הגבייה בתיק ההוצאה לפועל בגין שטר המקורי בקיזוז הסכומים ששולמו. התובעת אינה צד להסכם בין הנתבע לבין אירינה ולכן ההסכם אינו מחייב את התובעת. הסדר החוב נערך בתקופה בה היה הנתבע מבעלי החברה. מכל מקום אין משמעות משפטית למועד יצירת החוב כאשר הנתבע חתום הן על שטר החוב והן על הסדר הפשרה. מכירת המניות לאירינה אינה משחררת את הנתבע מהתחייבויותיו כלפי התובעת. אין בבקשה להארכת מועד כל טעם לאיחור בהגשת ההתנגדות.

5.לאור האמור בהחלטותיי מיום 9/5/17 ו – 11/6/17 ומשלא הוגשה תשובה לתגובה עד היום, התיק בשל למתן החלטה בהתנגדות על בסיס החומר המצוי בתיק.

6.לאחר ששקלתי את טענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי יש לדחות את הבקשה להארכת מועד ואת ההתנגדות מהטעמים שיפורטו להלן.

7.ההסבר של הנתבע לאיחור של כ – 3 שנים בהגשת ההתנגדות לא יוכל להתקבל שכן אינו כולל כל התייחסות לנתוני תיק ההוצאה לפועל ולטענות הנגד של התובעת כפי שפורטו בתגובה, הנתמכות במסמכים רלבנטיים.

8.גם לגופו של עניין אין בהתנגדות טענת הגנה בעלת ממשות המצדיקה בירור בהליך משפטי מלא. ההסכם למכירת המניות בין הנתבע לבין אירינה, מחייב את הצדדים להסכם ואינו מחייב צדדי ג' דוגמת התובעת. כך בפרט לאחר שהוכח כי לפני חתימת ההסכם חתם הנתבע על הסכם פשרה עם התובעת במסגרתו התחייב להחזיר את החוב בפריסה לתשלומים ולא עמד בתנאי ההסכם.

9.אשר על כן, אני דוחה את הבקשה להארכת מועד ואת ההתנגדות ומחייב את הנתבע לשלם לתובעת הוצאות משפט בסך של 1,000 ₪.