ת"ט 13861-05-15 בשאר נ' חניה

לפניי בקשת התנגדות לביצוע שטר ביחס לשנישיקים שמספריהם 927 ו-928 כ"א ע"ס של 1,350 ש"ח ומועד פרעון השיק הראשון 1.3.13 והשני 1.7.13 .

הוגשה התנגדות לביצוע שטר , הנתמכת בתצהירו של המבקש.

המבקש טען כי הוא נתן את השיקים כחלק משיקים אחרים לחברת לין מערכות , ע"מ שזו תספק לו שירותים , אך מאחר והקשר הופסק ביום 28.4.13 והסופר מרקט של המבקש נסגר לא היה צורך יותר במתן שירותים על בסיס חודשי והיה על ליין להחזיר למבקש את השיקים.

1. הצדדים זומנו בפניי ליום 19.1.17 לשמיעת הבקשה להתנגדות, המבקש חזר על טענותיו כי השיקים נמסרו לאחד בשם "פאדי" והוא הבהיר את גרסתו שנתן בתצהיר כי פאדי הוא זה שניהל את הקופות מטעם ליין מערכות, הוא ביקש מראש שיקים לשנה והמבקש נתן לו וכאשר המבקש פשט את הרגל הוא ביקש בחזרה את השיקים שנותרו בידי ליין ופאדי הסכים לכך אך במקום שיחזיר למבקש את השיקים הוא מסרם לליין.

2. הצדדים סיכמו את טענותיהם, המבקש טען לכשלון תמורה לשיקים והמשיב טען כי זו טענה של כשלון תמורה חלקי על סכום לא קצוב וטען לאי-פירוט.

3. דוין

   ההלכה הפסוקה לעניין דיון בבקשהת התנגדותלביצוע שטר קובעת, כי די לו למבקש

   להצביע על הגנה אפשרית, ולו בדוחק, על מנת שתיעתר בקשתו. המבקש אינו נדרש לשכנע את בית המשפט בנכונות טענותיו העובדתיות, ואינו נדרש להוכיח את גרסתו (ראה- ע"א 462/88 בן צבי נ. בנק לאומי לישראל, פ"ד מד(1)127). בית המשפט אף לא נכנס לבחינת מהימנות גרסתו של המבקש ועליו להניח כי האמור בתצהירו הינו אמת ובכפוף לחקירתו הנגדית של המצהיר (ע"א 356/85 מגן נ. הבנק הבינלאומי הראשון, פ"ד מא(3) 319)

   התנגדות לביצוע שטר נדונה כבקשה למתן רשות להגן. השאלה באילו מקרים תינתן רשות להתגונן סוכמה לאחרונה בפסק דינו של ביהמ"ש העליון בע"א 3300/04 צול ניהול פרויקטים בע"מ נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ [פורסם בנבו; 9.12.2009 (להלן – פרשת צול]; בפסק-דינו מורה ביהמ"ש העליון (כב' השופט ד' חשין) כדלקמן:

    

   "התביעה בסדר דין מקוצר מעמידה בפני הנתבע "משוכה" דיונית טרומית, בדמות הצורך בקבלת רשות להתגונן. הואיל ומשוכה זו מפרה את האיזון הדיוני בין התובע לנתבע, הבקשה למתן רשות להתגונן תידחה רק כאשר ברור הדבר ונעלה מספק, שאין לנתבע כל סיכוי להצליח בהגנתו (ראו: ע"א 1471/06 עגיב יעוץ וניהול בע"מ נ' רבינוביץ ([פורסם בנבו], 6.3.2008); יואל זוסמן סדרי הדין האזרחי 675(מהדורה שביעית 1995); אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 309 (מהדורה תשיעית 2007)). בפסיקה הענפה שנתגבשה במהלך השנים, נקבע כי עול ההוכחה המוטל על המבקש להתגונן הינו קל: "בתביעה המוגשת בסדר דין מקוצר יש ליתן לנתבע רשות להתגונן, כל אימת שיש בתצהירו כדי להצביע על הגנה לכאורה, ולו בדוחק, מפני התביעה..." (ע"א 248/89 החברה הכללית למוסיקה נ' Warner, פ"ד מו(2) 273, 277 (1992)). הנתבע יקבל רשות להתגונן גם אם הסתפק בהעלאת טענה בעל-פה שיש בה כדי לסתור מסמך בכתב (ע"א 390/59 רוז'ינסקי נ' וייט, פ"ד יג(3) 2149 (1959)). החובה המוטלת על הנתבע, במסגרת הבקשה, הינה לאשר את טענותיו בתצהיר. משעשה כן, "עומדות, איפוא, טענות ההגנה בחזקת אמת, ובית המשפט שואל את עצמו: בהנחה שהגנת הנתבע אמת היא היכול הנתבע לזכות במשפט? אם התשובה על כך היא 'כן' נותנים לנתבע רשות להתגונן". זאת ועוד, "בדונו בבקשה למתן רשות להתגונן, אין השופט, או הרשם, רשאי לקבוע עובדות, כדרך שעובדות נקבעות בתצהיר לצורך הליכי ביניים. לא זו מטרתו של סדר הדין המקוצר. אין השופט רשאי, בשלב זה לשקול את מהימנות העדות ולסרב לנתבע רשות להתגונן מפני שאינו נותן בו אמון". נובע מכך, "כי אין הנתבע חייב לשכנע את השופט שטענותיו בתצהיר – אמת הן. די לו להראות כי הגנה אפשרית בפיו, ולו רק בדוחק ובית המשפט חייב ליתן רשות להתגונן" (זוסמן, 654-677 והאסמכתאות שם; והשוו לע"א 527/07 נחום נ' קרן אהרונסון בע"מ ([פורסם בנבו], 18.2.08) (להלן – עניין נחום) ולע"א 518/87 פטלז'אן נ' בנק איגוד לישראל בע"מ ([פורסם בנבו], 25.11.93) (להלן – עניין פטלז'אן)" (סעיף 18 לפסק הדין; ההדגשה שלי, י.נ.).

    

   בהמשך פסק הדין קובע ביהמ"ש, כי "בפסיקתו של בית משפט זה מן השנים האחרונות הנטייה היא, ככלל, ליתן רשות להתגונן כל אימת שטענות ההגנה מעלות סוגיות המצדיקות בחינתן בדרך של בירור התובענה לגופהראו: ע"א 620/06 סילבר נ' אטלי [פורסם בנבו], 18.11.08) (להלן – עניין סילבר); ע"א 2113/06 סלימאן נ' בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ ([פורסם בנבו], 18.6.08) (להלן – עניין סלימאן)" (סעיף 20 לפסק הדין).