ת"ט 12004-08-15 סיגלית נ' שבתייב

לפניי התנגדות לביצוע שטר המשוך מחשבונו של הנתבע, על סך של 20,000 ₪, ז.פ. 24/11/14 אשר חולל מחמת היות חשבון הנתבע מוגבל.

לשיטת המבקש נמסר השטר במסגרת הסכם שכירות שנערך בין הצדדים, ואשר הסתיים בחודש אוגוסט 2014. לטענתו אליבא דתצהיר התמיכה בהתנגדות, נמסר המושכר כשהוא שמור ונקי, ולמעשה לא זו בלבד שלא גרמו השוכר נזקים במושכר כפי שטענה כלפיהם המשכירה-התובעת אלא שזה אף הוחזר כשמצבו טוב יותר מכפי שהיה במועד קבלת החזקה בו בידיהם. כך, טען כי הוא ויתר השוכרים ניקו את הבית, טיפחו את החצר, צבעו את הבית והחזירוהו במצב טוב.

ביום 17/4/16 התנהל דיון בבקשה במסגרתו נחקר הנתבע אודות האמור בתצהירו. אז העיד כי סמוך לפני תום תקופת השכירות חלה אחיו, והוא נאלץ לסעוד אותו ולהיעדר תכופות מן הושכר. בהתאמה נזנחה מעט השקיית הגינה והדשא והצמחים סבלו מחוסר במים. עוד העיד כי לאחר מכן נפטר האח, ובשל כך נדחה מועד הפינוי עד לאחר השבעה, שהתקיימה במושכר, ואולם פנייתו אל התובעת להאריך את מועד הפינוי עד חלוף 30 הימים נדחתה על ידה בטענה כי שוכרים אחרים אמורים להיכנס את המושכר, ועל כן פונה המושכר מיד בתום השבעה, שעה שבמהלך השבעה נאלצו האבלים לעסוק באריזת הבית. עוד העיד כי כשבועיים לפני תום תקופת השכירות ושעה שאחיו עדיין היה בחיים הגיעה התובעת לבקר בנכס, אז הלינה על מצב החצר והתגלעה מחלוקת בנוגע לארון שהיה מצוי בנכס במועד מסירת החזקה בו לשוכרים ולא נמצא באותה עת. הנתבע טען כי אף שלמיטב ידיעתו התירה התובעת פינויו מן הנכס במהלך תקופת השכירות, הוסכם כי על מנת שלא להיכנס לווכחנות מיותרת יפצו השוכרים את התובעת בעלות הארון, שהוערכה על ידה אז בכ- 5,000-6,000 ₪. הנתבע הוסיף וטען כי נותר ויכוח בעניין הגינה שלשיטתו הוזנחה אך ורק בשל מצבו של האח, ויתר טענות התובעת עלו רק לאחר מכן, לאחר פינוי הנכס וכאשר סירבה להשיב את שיק הערבון, הוא, כך נראה, השיק נשוא התובענה.

כאשר נשאל הנתבע האם נכון הדבר כי עקר מזגן מקיר המושכר והותיר חורים בקיר השיב כי אמנם לקח את המזגן השייך לו אך סבתם את החורים לפי מיטב יכולתו, בשים לב לסד הזמנים שנוצר בעקבות השבעה.

אציין כי בתום הדיון התנהל דין ודברים בין הצדדים ואלו ביקשו שהות של מספר ימים בנסיון לגבש הסכמות, אלא שהודעה בדבר הסכם לא הוגשה לתיק עד מועד התזכורת שנקבעה כאן.

לאחר ששמעתי את טענות הנתבע ואת חקירתו הגעתי לכלל מסקנה כי הדברים המפורטים בתצהיר התמיכה בהתנגדות נטענו באופן סתמי וכללי ואינם משקפים באופן מדויק את הארועים.

עוד שוכנעתי כי למעשה אין הנתבע מכחיש התחייבותו לשאת בעלות ארון הבגדים שהוצא על ידי השוכרים מן המושכר ואשר לגביו טענה לכאורה התובעת כי הוא הוצא מן הבית ללא רשות ובניגוד להנחיותיה. הנתבע אף אישר כי הגם שסכום מדויק לא סוכם בין הצדדים לא ביקש למעשה לחלוק על הערכתה של התובעת בנוגע לשווי הארון, כפי שהוצגה לפניו בזמן אמת (כך לשיטתו), קרי בסך של כ- 5,000-6,000 ₪.

הנתבע אף אינו מכחיש כי גינת המושכר הוזנחה במובן זה שלא הושקתה באופן סדיר ותדיר כנדרש, וכי התמונות שהוצגו לפניו מייצגות את מצב הגינה לפני ואחרי תקופת השכירות ויש בהן כדי להעיד על פגיעה מסוימת במצב הצמחייה בגינה. יחד עם זאת טען הנתבע להגנתו בעניין זה כי הדבר נבע מאילוץ ומסיכול שנבעו ממחלת אחיו. אציין כי אין בעיון בתמונות החצר כדי ללמד על מידת הנזק לחצר, ובהתאמה על התאמת סכום הנזק נשוא התביעה, המוכחש מאליו, לנזק שנגרם בפועל לגינת המושכר. גם לעניין הנזקים לקיר המושכר הנובעים לכאורה מהוצאת המזגן אין בפניי, בשלב זה, תמונה מלאה של עלות הנזק, והנתבע טען להגנתו כי פעל לסתימת החורים כמידת האפשר בשים לב לאילוצים שנוצרו בשל פטירת האח ופינוי הנכס מיד בתום השבעה.

לאחר ששקלתי את הטענות מצאתי אם כן, כי טענות ההגנה שהעלה הנתבע, לאחר השלמת החקירה כאמור, אין בהן כדי להדוף את התביעה בכללותה, וכי למעשה אף מודה המבקש במקצת החוב. בהתאמה, ועל מנת שלא תידחה הבקשה כליל וכדי ליתן לנתבע הזדמנות לפרוס את טענותיו לעומקן, ראוי ונכון לקבוע כי תינתן לזה רשות להתגונן בכפוף לביצוע הפקדה ראויה, אשר תיקח בחשבון מחד את סיכויי הגנתו של המבקש ומנגד את מצבו הכלכלי הנטען.

מכל אלו אני קובעת כי למבקש תינתן רשות להתגונן אם יפקיד בקופת ביהמ"ש סך של 6,000 ₪. הסכום יועבר לקופת ביהמ"ש ב- 4 תשלומים שווים ורצופים בסך של 1,500 ₪ כל אחד, החל מיום 28/5/16 ובכל 28 לחודש שלאחריו. עם השלמת הפקדת הכספים כאמור ובכפוף לה ייקבע התיק להמשך.