ת"ט 11241-09-14 ליעד השקעות ושירותים פיננסיים בע"מ נ' מוניות עשר (1990) בע"מ

בפני התנגדותה של המבקשת לביצוע שיק שהגישה המשיבה לביצוע – שיק על סך 49,000 ₪ אשר נטען על ידי המצהיר מטעמה של המבקשת, הוא מנהלה, כי נגנב על ידי בנו של המצהיר אשר זייף חתימתו על גבי השיק.

הצדדים התייצבו לדיון בפני ביום 22.3.15 בו נחקר המצהיר ועומת עם הקלטה בה נטען כי ניתן לשמוע אותו מאשר את השיק. לטענתו, אין מדובר בקולו בהקלטה.

ב"כ הצדדים סיכמו טענותיהם. ב"כ המבקשת חזר על הטענה כי מדובר בהמחאה גנובה ומזויפת שבוטלה כדין, וכי לא ניתן להתעלם מן העובדה כי "יש פה גנב מורשע בדין ... [ה]יושב בכלא בגלל מעשי גניבה ומרמה" (עמ' 2 לפרוטוקול, שורות 14 – 15).

ב"כ המשיבה טען, מנגד, כי בנו של המצהיר מטעם המבקשת לא הורשע בגניבת השיק נשוא תיק זה וכי שיקים רבים שנמשכו מידי המבקשת נפרעו בחשבון ללא כל הסתייגות.

דיון

לפי הוראות סעיף 81א(ג) לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967, תידון התנגדות לביצוע שטר כדרך שדנים בבקשת רשות להתגונן. בית המשפט העליון, בע"א 465/89 בן צבי נ. בנק המזרחי, פ"ד מ"ה (1) 66, מפי כב' השופט (כתוארו אז) דב לוין, סיכם היטב את ההלכה הבסיסית הנוגעת לבקשות רשות להתגונן, והדברים נותרו באיתנותם עד היום (שם, בעמ' 69-70):

"לא במהרה ייעשה שימוש ותוכרע תובענה בסדר דין מקוצר על-פי כתב התביעה ונספחיה בלי לתת לנתבע רשות להתגונן, זאת משום ש'סדר הדין המקוצר משמש את המטרה למנוע דיון בתובענה רק אם ברור הדבר ונעלה מספק, שאין לנתבע כל סיכוי להצליח בהגנתו...' ... ולעניין זה, 'אין לקבוע שהענין הוא כך אלא אם תצהיר הנתבע לא גילה "הגנה לכאורה"'... מכיוון שכך: 'די לו (לנתבע - ד' ל') להראות כי הגנה אפשרית בפיו, ולו רק בדוחק ובית המשפט חייב ליתן רשות להתגונן, שאם לא יעשה כן, יכריע למעשה כבר בתובענה גופה והנתבע יצא מקופח'... "

זאת ועוד. הלכה היא כי בשלב זה של בקשת רשות להגן, על בית המשפט לבחון האם למבקש רשות להגן עומדת הגנה, ולו בדוחק:

"בתביעה המוגשת בסדר דין מקוצר יש ליתן לנתבע רשות להתגונן, כל אימת שיש בתצהירו כדי להצביע על הגנה לכאורה, ולו בדוחק, מפני התביעה... בשלב בחינת הבקשה למתן רשות להתגונן בית המשפט אינו בודק את מהימנות הנתבע או את הראיות לגופן, אלא בוחן הראיות על פניהן, כפוף למה שמתגלה בחקירה שכנגד על האמור בתצהיר... באין חקירה כזו עומד לפני בית המשפט אך האמור בתצהיר, ובית המשפט בוחן אם יש בדברים אלה כדי לבסס הגנה, ולו בדוחק, נגד התביעה" (כבוד השופט שמגר בע"א 248/89 החברה הכללית למוסיקה נ' Warner, פ"ד מו(2) 273, 277 ; ראה דבריו של כבוד השופט רובינשטיין בע"א 527/07 מזל נחום ואח' נ' קרן אהרונסון בע"מ (פורסם במאגר משפטי)).

בע"א 5480/98 מנורה נ' אבו, פ"ד נב(2) 476, 479 נקבע מפי הנשיא כבוד השופט ברק (כתוארו אז), כי במסגרת בקשת הרשות להגן

"נותן בית המשפט דעתו למשקלן המהותי של טענות הנתבע, לזיקתן לתביעה ולביסוסן... בית המשפט אמנם אינו בוחן את מהימנות העדויות שמביא הנתבע ואינו בוחן את סיכויי הגנתו... אך הוא נדרש להכריע בבקשת הרשות להגן על פי החומר המצוי בפניו..." .