ת"ט 10257-10-13 קרמיקה אחמד מואסי בע"מ נ' עודה

רשם ההוצל"פ קבע בהחלטתו מיום 3/10/2013 (בבקשת החייב מאותו יום), כי ההתנגדות הוגשה באיחור יחד עם בקשה להארכת מועד, וכי המועד האחרון להגשת התנגדות, עפ"י נתוני התיק "...חלף ביום 15.1.010" (כך במקור – ש.ר).

עפ"י החלטה מיום 8/10/2013 הוגשה תשובת הזוכה ביום 6/11/2013.

מאז ועד 23/2/2015 היה תיק זה תלוי ועומד בחוסר מעש, בהמתנה למימוש זכות המענה של החייב.

בהחלטתי מיום 23/2/2015 עוררתי את הצדדים להתייחס אל חוסר המעש הנ"ל ואכן המשיבה "התעוררה" והגישה ביום 1/3/2015 (בקשה מס' 4) בקשה לדחיית הבקשה להארכת מועד להגשת התנגדות בנמקה זאת במשלוח תשובתה ומסירתה לחייב עוד ביום 11/12/2013 ובחלוף הזמן שחלף במהלכו לא מצא החייב לנכון להשיב.

יאמר כבר עתה, כי זכותו של החייב להשיב אינה בגדר חובה ואין באי מענה לכשעצמו כדי לדחות את בקשתו.

כל שצריך היא להיעשות הוא להגיש מבעוד מועד סימוכין כפי שהוגשו עתה למשלוח תשובת הזוכה אל החייב.

בקשת המבקש נסמכת בתצהירו מיום 5/8/2013 ובעניין הארכת המועד מציין סעיף האחרון לתצהיר: "לא היגשתי התנגדות בזמן מהסיבה שלא ידעתי על המשך ההליכים בתיקים אלו אלא לאחרונה בעת הוצאת סריקת תיקים בלשכת ההוצל"פ, וכל כולי הייתי בטוח שתיק זה נסגר לפי הבטחת מר אחמד מואסי".

קודם לכן, בסעיף 11 לתצהיר מוצהר, כי "מר אחמד מואסי הבטיח להחזיר את הצי'קים ולסגור את התיקים לאלתר".

הבקשה מתייחסת לשני תיקים בשונה מתיק בימ"ש, שעניינו באחד מהם בלבד ומכל מקום מספרי התיקים אינם ניתנים לקריאה.

תשובת המשיבה מיום 6/11/2013 הוגשה על גבי 35 עמודים ותמציתה:

האזהרה לחייב נמסרה כדין למבקש ביום 16/12/2009. העתק מאישור המסירה ותצהיר המוסר צורפו לתגובה.