מדינת ישראל נ' שלום

1.ביום 30.10.16 הוגש נגד הנאשם כתב אישום המייחס לו עבירות של אי מתן זכות קדימה להולכי רגל במעבר חציה, נהיגה בקלות ראש, התנהגות הגורמת נזק ועבירה שגרמה לחבלה של ממש.

החלטתי לזכות את הנאשם מהעבירות המיוחסות לו מחמת הספק.

בהתאם לעובדות כתב האישום, ביום 11.3.15 בשעה 16:10 נהג הנאשם ברכבו, כאשר באותה עת חצתה את הכביש י.ח., ילידת 1947 משמאל לימין בכוון נסיעת הנאשם.

הנאשם גרם לתאונת דרכים בכך שנהג ברשלנות, לא נתן תשומת לב מספקת לדרך, לא הבחין בהולכת הרגל מבעוד מועד ולא אפשר לה לחצות את הכביש בבטחה ובפגע בהולכת הרגל.

כתוצאה מההתנגשות נחבלה בגופה הולכת הרגל בדמות שברים עם תזוזה של הטיביה והפיבולה ושבר בעצם הזנב.

2.תחילה כפר הנאשם בגרימת תאונת הדרכים ובאחריותו לתאונה, ואולם לאחר מכן תיקן את המענה לכתב האישום, באופן שהודה בגרימת חבלה של ממש בדמות שבר אחד בעצם הזנב, ואולם לגבי החבלה הנוספת המתוארת בכתב האישום, כפר הנאשם בכך שמדובר בחבלה של ממש וכפר כאמור באחריותו לתאונה.

עוד ציין הנאשם כי הוא כופר בתקינות מערכת הרמזורים בצומת, כאשר ממילא המאשימה לא טענה דבר לעניין זה.

3.בעת שמיעת הראיות העידו מטעם המאשימה הולכת הרגל י.ח.– עת/1 (להלן: "הולכת הרגל") וכן ארז אביגזר – עת/2 (להלן: "הבוחן"). עדותו של עת/6 – הוגשה בהסכמה, כמו כן הוגש בהסכמה דוח הפעולה של גיא קראט.

בהתאם להודעת ב"כ הנאשם, גרסתו של הנאשם הוגשה וסומנה במסגרת פרשת התביעה, ומאחר שאין לנאשם להוסיף מעבר לחקירתו, לא העיד במסגרת פרשת ההגנה.

סיכום טענות הצדדים

4.בסיכומי המאשימה, ביקשה המאשימה לקבוע כי עדותה של הולכת הרגל מהימנה ומדוייקת. לטענת המאשימה הולכת הרגל חזרה על עדותה כפי שנמסרה במשטרה (אם כי עדותה במשטרה של העדה לא הוגשה לבית המשפט במסגרת פרשת התביעה), ציינה את מיקום הפגיעה ואף סימנה אותו על גבי תצלום מלוח התצלומים.