מדינת ישראל נ' מסס

 1.הנאשם הורשע לאחר ניהול הוכחות בעבירה של נהיגה בחוסר זהירות הגורמת חבלות של ממש. ביום 31.5.14 נהג הנאשם ברחוב נבו בהרצליה מדרום לצפון והגיע לכיכר והתקרב לצומת עם רחוב בן ציון. סמוך להצטלבות עם הכיכר מסומן מעבר חצייה להולכי רגל המופרד על ידי שטח הפרדה ברוחב 9 מטרים. אותה שעה רכבה על מעבר החצייה, על גבי אופניים חשמליים, המעורבת ילידת 1997 ממערב למזרח (שמאל לימין כיוון תנועת הנאשם). הנאשם לא הבחין במעורבת, פגע בה וגרם לה חבלות של ממש (דימום בראש, שברים בגולגולת, דמם סביב גזע המוח). המעורבת הורדמה ולאחר מכן הועברה לשיקום.

2.הנאשם כפר באחריותו לתאונה אם כי לא כפר בתוצאותיה. בתום פרשת התביעה תוקן בהסכמה כתב האישום באופן המייחס לנאשם עבירה קלה יותר של נהיגה בחוסר זהירות הגורמת חבלה של ממש בניגוד לתקנה 21ג לת"ת בקשר עם סעיף 38 (3) לפקודת התעבורה. הנאשם הורשע בעבירה זו בתום ניהול ההוכחות.

אלה קביעות הכרעת הדין הרלוונטיות לקביעת העונש:

א.המעורבת חצתה ברכיבה רצופה, ללא עצירה או האטה, את מעבר החצייה מחלקו הצפון מערבי, עובר לשטח ההפרדה ומשם לחלקו הצפון מזרחי שם נפגעה. מהירות רכיבתה עמדה על פי חישוב הבוחן על 18 קמ"ש בקרוב. עדת ראייה העידה כי לא הבחינה בקסדה בזירת התאונה או על ראשה של המעורבת וציינה כי "לפי הפגיעה שלה היה ברור לי שהיא לא חבשה קסדה" (ע' 28 ש' 10-11).

ב.לנאשם היה שדה ראיה פתוח אל מעבר החצייה כולו. כך ציין מומחה ההגנה וכך העידו הנאשם ועד התביעה ליאור נווה. מר נווה אף הבחין במעורבת כשהיא חוצה את חלקו הצפון מערבי של מעבר החצייה לכיוון חלקו הצפון מזרחי.

ג.משום שהנאשם היה יכול להבחין במעורבת רוכבת בחלקו הצפון מערבי של מעבר החצייה, במהירות גבוהה יחסית, ללא האטה וללא קסדה לראשה היה הדבר אמור ליצור אצלו, כנהג סביר, חשש כי המעורבת שהוכיחה באופן רכיבתה כי היא רוכבת תוך סיכון עצמי ניכר, לא תאט או תעצור לפני שתחצה ברכיבה את מעבר החצייה הצפון מזרחי. על כן היה על לנקוט אמצעים למנוע תאונה אפשרית. נקבע כי לכל המאוחר היה על הנאשם לתת דעתו להתנהלותה המסוכנת כאמור של המעורבת בשעה שעלתה על שטח ההפרדה בדרכה לחלקו הצפון מזרחי של מעבר החצייה. גם אז, כך נקבע, עמד לרשום הנאשם פרק זמן מספיק כדי לנקוט אמצעים למניעת התאונה.

ה.הנאשם, כנהג סביר, היה יכול לשים ליבו לאופן רכיבתה הרשלני של המעורבת לכל המאוחר בשלב בו עלתה על שטח ההפרדה . מכאן שרשלנות המעורבת הייתה בתחום הצפיות של הנאשם ועל כן אין ברשלנות המעורבת כדי לנתק את הקשר הסיבתי בין מעשיו ומחדליו של הנאשם לתוצאת התאונה.

טיעוני הצדדים לעונש

3.התביעה עותרת למצות את הדין עם הנאשם ולהשית עליו מאסר, פסילה לשנים וכן ענישה נלווית. הנאשם, ללא עבר פלילי, נוהג משנת 1962 ולחובתו 38 הרשעות התעבורה. עברו של הנאשם כולל אמנם מספר עבירות בטיחות מסוג "ברירת משפט". במקרה זה, נטען, בו היה אך כפשע המעורבת למוות יש הצדקה להקיש מן העונש ההולם למי שגרם למותו של אדם בנהיגה רשלנית. הנאשם לא נטל אחריות למעשיו. נסיבותיו האישיות, קשות ככל שיהיו, נסוגות מפני עקרון קדושת החיים ושלמות הגוף ומפני האינטרס הציבורי למגר באמצעות ענישה הולמת את מכת תאונות הדרכים.

4.ההגנה טוענת כי התביעה אכפה במקרה זה את הדין באופן מפלה ובררני. לטענתה, גם המעורבת עברה עבירה בכך שחצתה באמצעות כלי רכב (אופניים חשמליים) מעבר חצייה המיועד להולכי רגל אך בניגוד לנאשם היא לא הועמדה לדין. כתימוכין לטענה הציגה ההגנה כתב אישום אחד שהוגש נגד רוכב אופניים חשמליים על סטייה מנתיב ותאונה שגרמה לו חבלות של ממש.