מדינת ישראל נ' גודי

בתיק זה הורשע הנאשם, על פי הודאתו, בעבירות המפורטות בכתב האישום ובכללן נהיגת רכב בלא רשות בעליו, נהיגה בקלות ראש ועזיבת מקום לאחר תאונה בלא מסירת פרטים.

האירוע הרלוונטי לתיק דנן הינו מיום 7.12.12, במהלכו נהג הנאשם ברכב מסוג רנו בלא רשות בעליו, לא שמר מרחק מרכב שנסע לפניו, פגע בו ולאחר התאונה עזב את מקום התאונה בלא מסירת פרטים, ומבלי לעמוד על תוצאות האירוע.

הנאשם הודה בכתב האישום (לאחר תיקונו) כבר בחודש נובמבר 2013, ולאור גילו הצעיר הופנה לשירות המבחן לקבלת תסקיר. תסקיר המבחן התקבל רק בחודש ספטמבר 2014 והמלצתו הייתה הטלת צו מבחן ושל"צ על הנאשם.

הסנגור ביקש ארכה לנסות ולהגיע להסדר על בסיס התסקיר, אולם בהמשך לא התייצבו הנאשם ובא-כוחו לדיונים בחודשים אוקטובר ודצמבר. בחודש יוני 2015 טענה המאשימה לעונש ועתרה למאסר לתקופה של שלושה עד שישה חודשים, ופסילה ממושכת. המאשימה הפנתה לפסקי דין אשר הטילו עונשים דומים לשיטתה.

מאז ביקש הסנגור שוב ושוב דחייה של הטיעון לעונש, עובדה שהביאה לחיוב הנאשם בהוצאות, ולבסוף טען רק בדיון מיום 9.3.16.

הסנגור פירט את נסיבותיו של הנאשם, ציין את הודאתו המיידית וביקש לקבל את המלצות שירות המבחן.

הנאשם הסביר את התנהגותו ב"טעות" והביע צערו.

אינני מקבל כי מדובר בטעות בלבד. המדובר בשרשרת אירועים, החל בנטילת הרכב בלא אישור הבעלים (אחיו), עזיבת מקום התאונה והסתרת הרכב, עובדה שגרמה לבעלים להגיש תלונה על גניבה. אין מדובר בפעולה רגעית, אלא באירוע מתמשך, במהלכו יכול היה הנאשם להתעשת, להבין את משמעות התנהגותו ולהקטין את חומרת האירוע.

עם זאת, לקולא, יש להביא בחשבון כי התאונה עצמה הייתה קלה, ופגיעות המעורבים היו מזעריות.