מדינת ישראל נ' אוחיון

בפני בקשה לביטול כתב האישום מכוח טענה מקדמית של הגנה מן הצדק על פי סעיף 149 לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב), תשמ"ב- 1982 (להלן: "חוק סדר הדין הפלילי").

כנגד הנאשם הוגש כתב אישום בגין אירוע מיום 04.3.16.

על פי המתואר בכתב האישום ביום 4.3.16 בשעה 14:00 לערך, נהג הנאשם ברכב מסוג "אאודי" בכרמיאל, ברחוב בן עמי מכיוון כללי מזרח לכיוון כללי מערב, והגיע בסמוך לבית מס' 1.

הכביש בו נסע הנאשם הינו כביש דו סטרי, בעל נתיב אחד לכל כיוון נסיעה, בנתיב השמאלי בו נסע הנאשם קיימות חניות מסומנות להעמדת כלי רכב.

על פי הנטען הנאשם נהג בקלות ראש, בעת שבמהלך נסיעתו פנה שמאלה לחנייה , איבד שליטה ברכב, והתנגש בעץ בצד שמאל וכתוצאה מכך, העץ נפל ופגע בהולך רגל- ילד כבן 10 (להלן: התאונה") (להלן: "הילד", "הולך הרגל").

עוד נטען כי מיד לאחר התאונה, הזיז הנאשם את הרכב מבלי שהיה הכרח בכך, והחנה אותו במקום אחר, ולא הגיש עזרה לנפגע, ולא מסר פרטים כמתחייב בחוק וללא שהודיע למשטרה על קרות התאונה .

בגין האירוע הנ"ל יוחסו לנאשם סעיפי אישום הבאים: נהיגה רשלנית, עבירה על סעיף 62(2) לפקודת התעבורה, התשכ"א- 1961 (להלן: "פקודת התעבורה") בקשר עם סעיף 38(2) לפקודת התעבורה; סטייה מקו הנסיעה, עבירה על תקנה 41 לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961 (להלן: "תקנות התעבורה"); התנהגות הגורמת נזק, עבירה על תקנה 21(ב)(2) לתקנות התעבורה; אי עצירת רכב במקום תאונה, עבירה על תקנה 144א(1) לתקנות התעבורה בקשר עם סעיף 38(1) לפקודת התעבורה; אי הגשת עזרה לנפגע בתאונה, עבירה על תקנה 144א(2) לתקנות התעבורה בקשר עם סעיף 38(1) לפקודת התעבורה ואי הודעה על תאונה עבירה על תקנה 144א(4) לתקנות התעבורה בקשר עם סעיף 38(1) לפקודת התעבורה.

במהלך הדיון שהתקיים ביום 30.10.16, הנאשם הודה באמצעות ב"כ כי במועד הרלוונטי פגע בעץ אך לא פגע בילד.

כך שלמעשה המחלוקת העיקרית בין הצדדים נעוצה בשאלה האם הילד נפגע כתוצאה מהתאונה אם לאו, והאם הילד היה בזירה בעת התאונה?