מדינת ישראל נ' בן דוד

1.הנאשם הורשע על פי הודאתו בעובדותיו של כתב אישום מתוקן המייחס לו עבירות של התנהגות הגורמת נזק ונהיגה בחוסר זהירות. על פי האמור בכתב האישום, רכב הנאשם על אופניים חשמליים ביום 11.12.15 ברחוב זבוטינסקי בר"ג והתקרב לבית מספר 86. אותה עת הלכה על המדרכה , סמוך לתחנת אוטובוס, הנפגעת ילידת 1935 (להלן: "הנפגעת"). הנאשם לא שם ליבו לדרך, לא הבחין בנפגעת ופגע בה. כתוצאה מהתאונה נחבלה הנפגעת חבלות של ממש (אובדן הכרה SDH, שברים בעצמות הפנים ושבר בעצם המסרק כף יד שמאל) ונזקקה לשיקום ואשפוז.

טיעוני הצדדים

2.התביעה טוענת כי יש להחמיר עם הנאשם בשל רשלנותו הגבוהה ובשל החבלות הקשות שנחבלה הנפגעת. הנאשם יליד 1963 ולחובתו 8 הרשעות משנת 1984. לטענת התביעה, בהסתמך על תיקי תאונות קשות מן העבר, מתחם העונש ההולם לעבירה בנסיבות נע בין 3-12 חודשי מאסר, פסילה בין 40 חודשים עד 6 שנים ורכיבי ענישה נוספים כמו פסילה על תנאי, מאסר על תנאי ועוד.

2.ההגנה מסכימה כי תוצאות התאונה קשות אך טוענת לרשלנות "רגעית". לדבריה, הנאשם נטל אחריות על האירוע מהרגע הראשון, פיצה את הנפגעת והביע חרטה על המקרה, כעולה מתסקיר שירות המבחן. עברו התעבורתי של הנאשם אינו מכביד ביחס לוותק הנהיגה ובשנים האחרונות הינו ללא רבב.

3.הנאשם בדברו האחרון הביע צער וחרטה וטען כי מבין את חומרת מעשיו.

4.לבקשתי הוזמן בין היתר תסקיר שירות מבחן ממנו עולה כי הנאשם תפקד במרוצת הנאשם באורח תקין ונורמטיבי והוא ללא עבר פלילי. הוא מקבל אחריות על מעשיו לצד הבעת חשש מפני האפשרות שישלח למאסר בעבודות שירות באופן שיפגע במשפחתו בהיות הנאשם מפרנס יחיד. שירות המבחן בא בהמלצה להשית על הנאשם כחלופה עונשית לעבודות השירות, עונש של"צ בהיקף נרחב ( 200 שעות).

דיון

5.לצורך קביעת מתחם העונש ההולם יש לתת את הדעת לשני שיקולים עיקריים: הראשון, רמת הרשלנות שהפגין הנאשם באירוע; השני, היקף החבלות שנחבלה הנפגעת. רשלנות הנאשם היא כפולת פנים ומצויה ברף הגבוה. היא מתבטאת בהחלטת הנאשם לעלות עם אופניו מן הכביש למדרכה המוגדרת בתקנות התעבורה כמקום המיועד להולכי רגל ("חלק מרוחבה של דרך שאינו כביש, המצוי בצד הכביש, ומיועד להולכי רגל בין אם נמצא במפלס אחד עם הכביש ובין אם לאו") היא מתבטאת גם בחוסר שימת לב הנאשם לנפגעת שעמדה על המדרכה, מקום בו היה על הנאשם לנקוט משנה זהירות באופן רכיבתו בהתחשב בכך שרכיבתו היא במקום המיועד להולכי רגל.

אני דוחה טענת ההגנה לפיה מדובר ב"רשלנות רגעית". לא ברור על סמך מה בעובדות כתב האישום או בראיות מבוססת טענה זו שכן לא הובאה כל ראיה מטעם ההגנה לעניין העונש ומעובדות כתב האישום המתוקן בו הודה הנאשם אין כל נתון המאפשר להסיק כי רשלנותו היא "רגעית". בנוסף, נראה לי כי טענה זו, גם אילו ניתן היה לקבלה, לא היה בה כדי להועיל שכן "תאונות דרכים טיבן וטבען שהן נגרמות במשך שניות ספורות ולא מעבר לכך כיוון שכך הביטוי רשלנות רגעית גם אם הוא נכון לעניין ממד הזמן שמדובר בו אינו תוחם את גבולותיה של היקף הרשלנות ואיננו מצביע על כך שמדובר ברשלנות קלה" ( עפ"ג 26904-04-14 זוהר נ' מדינת ישראל).

6.גם האנאלוגיה שעורכת התביעה בין מקרה זה למקרים האמורים בפסקי הדין עליהם נסמכת עמדתה העונשית אינה מדויקת. אכן, אין להקל ראש בפגיעות שספגה הנפגעת אולם ספק אם פגיעות אלה משתוות בהיקפן וחומרתן לפגיעות שנזכרו בפסקי הדין עליהם מבוססת עמדתה העונשית של התביעה; פגיעות הכוללות פגיעות רב מערכתיות קשות ביותר אשר כפשע בינן לבין גרימת מוות.

7.אשר למתחם העונש ההולם בנסיבות מקרה זה. הדין קובע במקרה של תאונה בעקבותיה נגרמו חבלות של ממש עונש פסילת מינימום של 3 חודשים. פסילת מינימום על פי דין אינה זהה בהכרח לחלקו התחתון של מתחם העונש ההולם שכן בעוד שמתחם העונש נקבע על בסיס מכלול נסיבות קונקרטיות של כל מקרה ומקרה, מתייחס עונש המינימום ( ברכיב הפסילה לפחות) לנסיבות חלקיות, כלליות ומופשטות יותר.