מדינת ישראל נ' עג'מי

אני מזכה את הנאשם וזאת מחמת הספק.

כנגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו אחריות לתאונת דרכים בנסיבות של נהיגה בחוסר זהירות, עבירה לפי תקנה 21 (ג) לתקנות התעבורה, פניית פרסה תוך סיכון עוברי דרך, עבירה לפי תקנה 44(א) לתקנות התעבורה, התנהגות הגורמת נזק, עבירה לפי תקנה 21 (ב) (2) לתקנות התעבורה וכן גרימת חבלה של ממש, עבירה לפי סעיף 38 (3) לפקודת התעבורה.

על פי עובדות כתב האישום בתאריך 9/9/15, סמוך לשעה 22:00, נהג הנאשם ברכב פרטי מסוג סקודה בחולון, ברח' הפלד מכוון מזרח למערב והגיע סמוך לבית מספר 14. אותה העת, סמוך לאותו מקום, מול כיוון נסיעת הנאשם נהג בני מנחם, רכוב על אופנוע [להלן: " הנהג המעורב"].

נטען כי הנאשם נהג בחוסר זהירות, החל לבצע פניית פרסה, לא נתן דעתו לדרך וגרם לתאונת דרכים בכך שפגע בנהג המעורב. כתוצאה מהתאונה, כלי הרכב ניזוקו ונגרמו חבלות של ממש לנהג המעורב בדמות שבר בקרסול ימין, בוצעה רדוקציה, הנהג המעורב אושפז ועבר ניתוחים לקיבוע השבר.

הנאשם כפר במיוחס לו ובכלל זה גם בכיווני הנסיעה הרשומים בכתב האישום ונשמעו הראיות.

מטעם המאשימה העיד רס"ב נועם לוי, עת/1, בוחן תנועה, אשר ערך את המסמכים הבאים: חוו"ד מומחה (ת/2), תע"צ (ת/3), תרשים (ת/4), תצ"א (ת/5) וסיכום חקירה (ת/6).

עוד העיד מטעם התביעה נהג הרכב המעורב, מר מנחם בני, עת/2.

בהסכמת הצדדים הוגש דו"ח פעולה שערך רון יגאל (ת/1).

מטעם ההגנה העיד הנאשם, עה/1.

לאחר שבחנתי את העדויות והראיות בתיק, הגעתי לכלל מסקנה כי נותר ספק סביר באשר לשאלת אחריות הנאשם לתאונה ומספק שכזה, דין הנאשם ליהנות.

למעשה מצויה בפניי גירסה מול גירסה של שני נהגים מעורבים כאשר התביעה מבקשת את הרשעת הנאשם על יסוד הסתמכות על עדות הנהג המעורב.

מדובר בתיק "הצמדה", הבוחן לא ביקר בזירת התאונה בזמן אמת וערך את המסמכים שערך על סמך עדויות שגבה לאחר התאונה. נזכיר: מועד התאונה – 9/9/15, עדות הנאשם נגבתה ביום – 30/5/16, חוו"ד בוחן נערכה ביום – 21/8/16 וכתב האישום הוגש לביהמ"ש ביום 31/1/2017.