ת"ד 6654-10-12 מדינת ישראל נ' אלי

כנגד הנאשם הוגש כתב אישום אשר בו יוחסו לו עבירות של אי מתן אפשרות להולך רגל לחצות בבטחה במעבר חציה בניגוד לתקנה 67 (א) לתקנות התעבורה, וכן נהיגה בקלות ראש בניגוד לסעיף 62 (2) בקשר עם סעיף 38 (2) לפקודת התעבורה.

בפרק העובדות אשר בכתב האישום נטען כי הנאשם נהג במכונית בצומת אשר בו מסומן לרוחב הכביש מעבר חציה להולכי רגל וכי לא איפשר להולכת רגל שחצתה אותה שעה במעבר החציה הנ"ל תוך שהיא דוחפת עגלת תינוק , לחצות את מעבר החציה בבטחה , נהג בקלות ראש, לא נתן תשומת לב מספקת לדרך והמשיך עפ"י הטענה בנסיעה ופגע בהולכת הרגל.

עוד נטען בפרק העובדות אשר בכתב האישום כי כתוצאה מהתאונה נחבלה הולכת הרגל.

באשר למהות החבלה תוקן כתב האישום בישיבת בית המשפט מיום 2/6/14 כך שצויינה בו גם חבלה של ממש בדמות שבר - וזאת אגב כך שלהגנה - שקיבלה לידיה זה מכבר עוד טרם המשפט עותק של התעודה הרפואית מביה"ח ובה מפורטת דבר מהות החבלה מלכתחילה - ניתנה אפשרות אף לדחיית מועד דיון ההוכחות במידת הצורך וזאת כדי לזמן במידת הצורך לחקירה את הרופא שערך את התעודה הרפואית בביה"ח לו כך היתה מבקשת ההגנה לנוכח תיקון כתב האישום כאמור.

עפ"י תיקונו של כתב האישום ארעה להולכת הרגל חבלה של ממש - שברים כמפורט בתעודה הרפואית מביה"ח.

עם זאת, הן בהודעה שהעביר הסניגור לביהמ"ש בכתב בעקבות תיקון כתב האישום כאמור , והן בדברי ההגנה בישיבת ביהמ"ש מיום 1/9/14, ציין הסניגור כי ההגנה מוותרת על חקירתו של הרופא.

עד כאן סקירת כתב האישום (המתוקן) בתיק זה.

הנאשם, באמצעות באי כוחו, כפר בכך שהיה מעורב בתאונה דנן.

לא היתה כפירה מצד ההגנה בכך שהנאשם היה אמנם במקום ונהג שם במכונית, אך נטען ע"י ההגנה כי כאשר הנאשם עבר עם מכוניתו את מעבר החציה הולכת הרגל המעורבת לא היתה שם כלל וכי לא פגע בה.

עוד ציינה ההגנה בישיבת ההקראה כי יש הודאה בחבלה וכי אין צורך כאמור בזימון הרופא לעדות (ועל כך חזרה כאמור ההגנה גם לאחר תיקון כתב האישום וציון קיום החבלה של ממש).

לנוכח הכפירה התקיים דיון הוכחות.

מטעם המאשימה העידו העדים הבאים: