מדינת ישראל נ' קליין רסלר

הנאשמת הורשעה, לאחר שמיעת ראיות, בגין גרימת תאונה אשר התרחשה עת נסעה ברחוב חיים לבנון בת"א, איבדה שליטה על רכבה, סטתה לעבר מונית התנגשה בה וכן פגעה ברכב נוסף אשר חלף בסמיכות.

תוצאת התאונה חבלות גוף שאינן מגיעות כדי "חבלה של ממש" וכן נזקי רכוש.

בנוסף, הורשעה בגין נהיגת רכב כאשר תוקף רשיון נהיגתה פג תקופה העולה על 3 שנים ובגין נהיגת רכב ללא כיסוי ביטוחי.

על נסיבות התאונה עמדתי בהרחבה בגוף הכרעת הדין. לעניין קביעת המתחם העונשי – אדרש לשאלת רמת הרשלנות.

טיעוני הצדדים 

התביעה טוענת למתחם ענישה בין 6 חודשים לבין 12 חודשים ומבקשת לגזור על הנאשמת עונש אשר לא יפחת מגבולו התחתון של המתחם העונשי. ואילו הסניגוריה בחרה שלא להתייחס בטיעוניה למתחם העונשי. במקביל, ביקשני הסניגור להסתפק ב- 60 ימי הפסילה המנהלית, אשר כבר רוצתה.

יודגש, כי לצדדים ניתנה ארכה להגשת פסיקה לצורך גזר הדין – אלא שמטעמים השמורים עימם - נמנעו מלנצל אפשרות זו.

דיון והכרעה -

בהתאם להוראות סעיף 40 ג(א) לחוק העונשין, בקביעת המתחם העונשי ההולם מעשה העבירה שביצע נאשם, יש להתחשב בערך החברתי שנפגע מביצוע העבירה, במידת הפגיעה בו, במדיניות הענישה הנהוגה, בנסיבות הקשורות בביצוע העבירה ובעברו התעבורתי.

כאשר בקביעת מתחם העונש ההולם את מעשה העבירה שביצע הנאשם, העיקרון המנחה הוא ההלימה – דהיינו יחס הולם בין חומרת המעשה בנסיבותיו ומידת אשמו של הנאשם, ובין סוג ובמידת העונש המוטל עליו. מדיניות הענישה אמורה להרתיע מפני ביצוע עבירות תנועה נוספות ולהעביר מסר באמצעות ענישה מחמירה על מי שבהתנהגותו מסכן משתמשי הדרך.