מדינת ישראל נ' כץ

הנאשם הורשע עפ"י הודאתו בגרימת ת.ד בה נפגעו 2 רוכבי אופניים אשר נסעו בנתיב נהיגתו.

התביעה טענה למתחם ענישה שבין שנה ל5 שנים ואילו הסנגוריה טענה למתחם ענישה שבין 3 חודשים לבין שנה.

ההגנה הניחה בפני מספר פסקי דין וביקשה ללמוד מהם על מתחם הענישה.

בחנתי התקדימים אשר הונחו בפני אחד לאחד ומצאתי שאינם ישימים לענייננו.

ביסוד התאונה אשר בפני עבירה של אי שמירת מרחק – עפ"ת 51374-09-12 עוסק באי מתן זכות קדימה, תיק 1151-01-09 צפת, עוסק באישום שעניינו סטיה מנתיב.

תיק 6839-01-15 פגיעה בהולך רגל עפ"ת 34990-06-15 פגיעה בהולך רגל.

עפ"ת 2039-09-15 פגיעה בהולך רגל. רע"פ 69/8/02 הולך רגל, אף סוג הפציעות שונה, בחלקן נלקחה בחשבון פציעה שנגרמה לנאשם עצמו.

בבואי לקבוע מתחם ענישה יש להתייחס לרמת הרשלנות.

אומנם אין בפי ההגנה טענה ברורה לרשלנות תורמת, אלא שבמקביל במסגרת הטיעון לעונש מפנה למסמך אשר נשלח לתביעה בבקשה לסגור את התיק.

בטיעוני ההגנה לעונש בפני, ביום 22.11.16 נטען כי גרסת הנאשם:

"אני רואה את הרוכב ואני נוסע יותר ממנו וכנראה הוא סטה אלי" (ההדגשה איננה במקור)

מכאן שאף לנאשם אין כל גרסה פוזיטיבית לאורך התרחשות התאונה.

מן התגובה המצוטטת עולה כי מדובר בהשערה.

מפנה הסנגורית לכך ששנים מתוך הרוכבים לא ראו את התרחשות התאונה.

שעה שהמדובר בשיירת רוכבי אופניים ושהאישום בו הודה הנאשם הינו אי שמירת מרחק – ברור שאין לרוכבים עיניים באחורי ראשם ולפיכך סביר שלא יוכלו לתאר את התאונה.

לעומתם, הנאשם הנוסע ישר – אמור להסתכל בנעשה בדרך לפניו ולהבחין ברוכבים מבעוד מועד.

רף רשלנות גבוה.