מדינת ישראל נ' אברגיל

1.רקע ועובדות 

הנאשם הורשע לאחר שמיעת ראיות בעבירות של אי ציות לתמרור 301 (תן זכות קדימה), נהיגה בקלות ראש והתנהגות שגרמה נזק לרכוש וחבלה של ממש לגוף.

כעולה מעובדות כתב האישום ומהכרעת הדין, בתאריך 21.8.14 בשעה 17:00 לערך, נהג הנאשם רכב פרטי מסוג מזדה ברחוב הרימון באור עקיבא והתקרב לצומת עם רחוב התאנה, כשבכיוון נסיעתו מוצב תמרור "תן זכות קדימה" (להלן: "התמרור"). הכביש היה תקין, נקי, יבש ושדה הראיה היה פתוח לשמאל כיוון נסיעת הנאשם למרחק של 60 מטר. הנאשם נהג בקלות ראש, לא ציית לתמרור, לא נתן זכות קדימה לאופנוע שנסע באותה עת משמאל לימין כיוון נסיעתו, חסם את דרכו וכלי הרכב התנגשו (להלן: "התאונה"). כתוצאה מהתאונה נחבל הנאשם ורוכב האופנוע נחבל חבלות של ממש שהתבטאו בשברים בלסת תחתונה, שבר בעצם השכם (סקפולה), שבר באגן, דימום בבטן וקרעים במזנטריום ובסיגמה (מעיים), שהצריכו תפירה. נוסעת נוספת באופנוע נחבלה אף היא חבלות של ממש שהתבטאו בשברים בחוליות L1,L2,L3,L4, שבר מרוסק ב- SPINAL (החלק התחתון של עמוד השדרה), קרע בכבד וקרע בכליה ימנית.

2.טיעוני הצדדים וראיות לעונש

בטרם טענו הצדדים לעונש, העידה הגב' ר.ר. - היא הנוסעת הנוספת באופנוע, אשר נפגעה בתאונה. גב' ר' העידה כי היא אינה זוכרת כלל את התאונה ואף לא את מה שהתרחש עד שהתעוררה, כעבור כחודש, בבית לוינשטיין. גב' ר' סיפרה כי כתוצאה מהתאונה נשברו לה 19 עצמות בגב ועצם נוכחותה בבית המשפט זה נס רפואי. כן העידה כי בעת התאונה היא הייתה בת 40, אם לחמישה ילדים וכתוצאה מהתאונה היא אינה זוכרת מאום מהאירועים שהתרחשו בחייה טרם התאונה, וכיום היא מוכרת כנכה בשיעור 70% נכות ו- 100% נכות תפקודית ונזקקת לטיפולים ממושכים. ב"כ הנאשם לא חקר את העדה.

ב"כ המאשימה הפנה לעבירות בהן הורשע הנאשם לאחר ניהול הוכחות וטען כי מדובר באירוע חמור, אשר גרם לא רק לנזקים גופניים לנחבלים, אלא לחוויה קשה, אשר מלווה אותם עד עצם היום הזה, כפי שהעידה גב' ר'. בהתייחס לחלוף הזמן מאז קרות התאונה, טען כי אין להתחשב בכך לקולא, שכן המאשימה עשתה הכל כדי לקיים את המשפט מהר ככל שניתן. ב"כ המאשימה טען כי בהתחשב בחומרת העבירות, אשר מעמידות בסכנה חיי אדם, מתחם העונש ההולם נע בין 3-12 חודשי מאסר בפועל, פסילה בפועל שבין 40 חודשים ועד 6 שנים וכן עונשים נלווים, בהפנותו לפסיקה לתמוך הטענה.

ב"כ המאשימה הפנה לעברו התעבורתי של הנאשם (ע/1), טען כי יש ליתן את הדעת לכך שהנאשם לא נטל אחריות על מעשיו ולהחמיר בעונשו, נוכח החבלות הקשות שנגרמו לנפגעים. עתירתו של ב"כ המאשימה - מאסר בפועל שלא יפחת מ- 6 חודשים שיכול וירוצו בעבודות שירות, מאסר על תנאי, פסילה בפועל שלא תפחת מ-5 שנים, קנס בהיקף משמעותי ופיצוי גבוה לנפגעת.

ב"כ הנאשם לא התעלם מתוצאות התאונה, הביע צער בגינן, אולם טען כי תוצאות התאונה אינן חזות הכל ובמקרה דנן אין מדובר באדם שיושב על כסא גלגלים. ב"כ הנאשם טען כי הנאשם אינו נהג מסוכן וכי הגם שהוא בחר לנהל את משפטו, מסמכים רבים הוגשו בהסכמה ולכן אין לזקוף לחובתו את ניהול ההליך. עוד טען כי יש לייחס אשם תורם לרוכב האופנוע ואף אם נקבע כי אין בכך כדי להשליך על קביעת האחריות, יש בכך כדי להשליך על הענישה. ב"כ הנאשם הזכיר כי גם הנאשם עצמו ובנו שישב ברכב, נחבלו בתאונה (הוגשה תעודה רפואית של בנו של הנאשם – ענ/1), עמד על נסיבותיו האישיות של הנאשם, על שירותו הממושך בצבא, על תרומתו לחברה (הוגשו תעודות הוקרה, תעודות הצטיינות, מכתבי הערכה ופרסים למיניהם), הדגיש כי זו מעורבותו היחידה של הנאשם בהליכים משפטיים וביקש להסתפק בפסילת המינימום בניכוי הפסילה המנהלית אותה ריצה הנאשם.

הנאשם אמר כי לבו עם הנפגעים בתאונה והזכיר כי גם בנו נפגע בתאונה ומטופל עד היום. כן ציין כי מאז שנת 1978 הוא משרת בצבא, אין לחובתו עבר פלילי וביקש, לאור נתוניו, לגזור עליו את המינימום. בסיום טיעוניו אמר הנאשם כי הוא לוקח אחריות על התאונה.

3.מתחם העונש ההולם האירוע מושא כתב האישום.