מדינת ישראל נ' דוברינבסקי

האשמה ומהלך הדיון

1.הנאשם הורשע בעבירות הבאות:

גרימת חבלה של ממש, עבירה לפי סעיף 38(3) לפקודת התעבורה (נוסח חדש), תשכ"א- 1961 (להלן: "פקודת התעבורה");

גרימת נזק, עבירה לפי תקנה 21(ב)(2) לתקנות התעבורה, התשכ"א – 1961 (להלן: "תקנות התעבורה");

נהיגה בקלות ראש, עבירה לפי סעיף 62(2) לפקודת התעבורה;

אי ציות לתמרור 302 בצומת (עצור ותן זכות קדימה), עבירה לפי תקנה 22(א) לתקנות התעבורה;

2.על פי הנטען בכתב האישום, ביום 18.05.14 בסמוך לשעה 08:10, נהג הנאשם באוטובוס ציבורי, בשכונת רמות בירושלים לכיוון צומת הרחובות מירסקי-רמות. באותו מקום לפני הצומת מוצב בצד ימין, בכיוון נסיעת הנאשם, תמרור 302 (עצור ותן זכות קדימה לתנועה בדרך החוצה). הנאשם נהג בקלות ראש וברשלנות בכך שלא ציית לתמרור 302 שהיה מוצב בדרך בכיוון נסיעתו, לא עצר ולא נתן זכות קדימה לאוטובוס אחר שהגיע לצומת מצד שמאל (מכוון רחוב הרא"ה) כפי שהתחייב על פי התמרור ובכך גרם לתאונה בה נפגעו מספר נוסעים משני האוטובוסים ולחלקם נגרמו חבלות של ממש לנאשם עצמו גם נגרמו חבלות קשות. כתוצאה מהתאונה ניזוקו שני האוטובוסים המעורבים.

טיעוני המאשימה לעונש

3.ב"כ המאשימה הדגישה את החבלות הקשות שנגרמו למעורבים בתאונה לרבות החבלות שנגרמו לנאשם עצמו. לטענתה, המסוכנות התממשה הלכה למעשה אך לדאבון הלב תוצאות התאונה קשות הן מנשוא. בעקבות התאונה נחבלו קשות 2 נוסעים באוטובוס של הנאשם והנאשם בעצמו והחבלה החמורה ביותר נגרמה לנוסעת שהתייצבה לדיון וניכר כי בוצעה לה קטיעה של הרגל.

ב"כ המאשימה הדגישה כי מתחם הענישה בעבירות מסוג זה נע בין 3 חודשי מאסר עד 12 חודשים ופסילה למשך 40 חודשים ועד ל- 7 שנות פסילה לצד עונשים נוספים. לטענתה, בקביעת המתחם יש להתחשב בחומרת הפגיעה, ברף הרשלנות, בעבר התעבורתי ובסוג הרכב בו נהג הנאשם. בענייננו, ביקשה ב"כ המאשימה למקם את הנאשם ברף הגבוה של המתחם שכן הנאשם נהג אוטובוס ציבורי שמסיע נוסעים לצדו ולא מציית להוראות תמרור ולמעשה רשלנותו הינה רשלנות גבוהה. לטענתה העובדה שמדובר באוטובוס מעלה את רף החומרה ובהקשר זה הפנתה לפסיקה הרלוונטית לפיה רשלנות ברכב כבד כשלעצמה חמורה שכן מדובר בכלי קטלני שפגיעתו יכולה לגרום לתוצאות קשות ביותר והוא מחייב את הנהגים בו לנהוג ברמה מקצועית גבוהה ובזהירות מיוחדת (ע"פ 160/00 מדינת ישראל נגד טייב (פורסם בנבו, 15.02.00).

לטענתה, קיימת חובת זהירות מוגברת על נהג אוטובוס ויש להעביר מסר חד וברור לנהגי רכב ציבורי ולהחמיר בענישה בפרט במציאות קשה של ימים אלו בה מספר תאונות הדרכים נמצא רק בעליה.

4.ב"כ המאשימה ביקשה להטיל על הנאשם עונש מאסר שלא יפחת משנה, מאסר על תנאי, פסילה ארוכה של שנים, פסילה על תנאי, קנס והתחייבות ולאור מצבה של הנפגעת, אף לפסוק פיצוי משמעותי בעבורה.