ת"ד 5267-07-12 מדינת ישראל נ' יצחק

1.הנאשם הורשע על פי הודאתו בכתב אישום במסגרתו יוחסו לו עבירות של אי ציות לתמרור 302, בניגוד לתקנה 64(ד) לת"ת בקשר עם סעיף 38 (3) לפקודת התעבורה וכן בעבירה של נהיגה בקלות ראש שגרמה חבלות של ממש בניגוד לסעיף 62 (2) לפקודת התעבורה בקשר עם סעיף 38 (3) לפקודת התעבורה.

2.על פי עובדות כתב האישום, נהג הנאשם רכב משא מסוג איסוזו ברחוב בר יוחאי בת"א לכיוון מערב והתקרב לצומת עם רחוב שוקן. ברחוב בר יוחאי, סמוך לצומת, מוצב תמרור "עצור ותן זכות קדימה לתנועה החוצה" ( תמרור 302). אותה שעה נהג יניב נעמאט (להלן: "המעורב"), אופנוע ברחוב שוקן לכיוון דרום, מימין לכיוון נסיעת הנאשם והתקרב לצומת. הנאשם נהג בקלות ראש, לא שם ליבו לדרך ונכנס לצומת מבלי לתת זכות קדימה לרכב המעורב וכלי הרכב התנגשו ( להלן: "התאונה"). כתוצאה מן התאונה ניזוקו כלי הרכב והמעורב נחבל חבלות של ממש בכך שנגרם לו שבר טמפוראלי שמאלי עם פניאומוצפלוס ומעט דמם אקסטרא אקסיאלי, שברים מרובים בעצמות הפנים ובסיס הגולגולת מערב את תעלת הקרוטיד משמאל, TMJ משמאל, שברים בסינוסים הספנואיד ומקסילרי ושברים בארובות דו"צ וזיגומה. כמו כן נגרמה לסרציה באוזן שמאל שנתפרה ושבר בקלביקולה מימין MIDSHAFT - יד במתלה. במסגרת דיון שהתקיים ציין המעורב בפני בית המשפט כי שיקומו מצבו הכללי כיום טוב, להוציא ירידה בשמיעה וכי אוזן שמאל שנתלשה בעקבות התאונה– נתפרה למקומה.

3.בטיעוני המאשימה לעונש נטען כי הנאשם נוהג משנת 88 ולחובתו 26 הרשעות קודמות. הנאשם לא נפסל מנהלית. נוכח נסיבות התאונה וחומרת החבלות שנגרמו למעורב עותרת המאשימה לפסילה שלא תפחת משנתיים, פסילה מותנית וקנס. ההגנה לעומת זאת מבקשת להסתפק בפסילת המינימום הקבועה בחוק לעבירה ( 3 חודשים) וכן עותרת לסווג את פסילת הנאשם כך שזו לא תחול על נהיגה בקטנוע או לחלופין על נהיגה במונית על מנת שלא לפגוע בפרנסת הנאשם. המאשימה מתנגדת לסיווג הפסילה בטענה כי סיווג הפסילה ירוקן מתוכן רכיב עונשי זה.

דיון והכרעה

4.ראש וראשית לכל יש לקבוע את מתחם העונש ההולם לעבירות בהן הורשע הנאשם, כאשר העיקרון המנחה בגזירת הדין הוא קיומו של יחס הולם בין חומרת מעשה העבירה בנסיבות ומידת אשמו של הנאשם לבין סוג ומידת העונש המוטלים עליו. לצורך קביעת מתחם העונש, נדרש בית המשפט להתחשב בין היתר בערך החברתי שנפגע מביצוע העבירה, במידת הפגיעה בו, במדיניות הענישה הנהוגה ובנסיבות הקשורות בביצוע העבירה.

הערך החברתי שנפגע ומידת הפגיעה

5.תכלית העבירות שבהן הורשע הנאשם היא שמירת שלומם וביטחונם של המשתמשים בדרך באמצעות הסדרה של כללי המותר והאסור בדרך. במקרה שלפני, הפר הנאשם את הכלל המורה לו לא להיכנס לצומת אלא אם כן יש בידו לסיים את חצייתה בבטחה, לו וליתר המשתמשים בדרך. כתוצאה מן הפגיעה, נפגע הערך החברתי פגיעה ממשית וקשה – אם כי לא מרבית - כפי שעולה מחומרת החבלות שבהן נחבל המעורב.

מדיניות הענישה הנהוגה

6.בתיקים מסוגו של התיק בו עסקינן שמו בתי המשפט דגש על שלושה מרכיבים לצורך קביעת העונש ההולם: ראשית, מידת הרשלנות שהפגין הנאשם בביצוע העבירה; שנית, תוצאות התאונה במישור הנזק תוך מתן משקל גם לנסיבות אישיות של נאשמים במסגרת הענישה ( ראו: עפ"ת (ת"א) 15291-10-12 ששון נ' מדינת ישראל ( מיום 13.12.12)) שלישית, קיומה של רשלנות תורמת של הנפגע.

7.הפסיקה, כדרכה של פסיקה, אינה אחידה וניתן למצוא גזרי דין ובהם ענישה מגוונת לעבירות דומות לאלה בהן הורשע הנאשם בתיק זה.

• בת"פ 27400-02-12 מדינת ישראל נ' פלוני ( מיום 2.3.14) נקבע מתחם ענישה הנע בין 3-9 חודשי מאסר ועונש פסילה בין 11-36 חודשים. ראוי לאבחן פסק דין זה מענייננו שכן באותו עניין דובר בנהג מונית שגרם לת"ד קשה בה נחבלה קשות הולכת רגל על מעבר חצייה.

• בת"ד 12485/08 מדינת ישראל נ' דנוך ( מיום 28.2.11) נגזר עונש של 4 חודשי פסילה, במסגרת הסדר טיעון, בגין גרימת חבלה של ממש להולך רגל על מעבר חצייה.

• בת"ד 12852-12-10 מדינת ישראל נ' אלבחרי (מיום 24.12.12) נגזר עונש של 4 חודשי פסילה למי שפגע בהולך רגל במעבר חצייה תוך שנקבעה קיומה של רשלנות תורמת להולך הרגל.