מדינת ישראל נ' נפתלי

ביום 10.4.2019 הורשעה הנאשמת, לאחר שמיעת הוכחות, בעבירות של נהיגה בחוסר זהירות, עבירה על פי תקנה 21(ג) לתקנות התעבורה, התנהגות הגורמת נזק, עבירה לפי תקנה 21(ב)(2) לתקנות התעבורה, וחבלה של ממש, לפי סעיף 38(3) לפקודת התעבורה.

מן העבירה של נהיגה ברכב ללא ביטוח, עבירה לפי סעיף 2 לפקודת ביטוח רכב מנועי, שאף היא יוחסה לנאשמת בכתב האישום, זוכתה הנאשמת בהיעדר הצגת ראיות לעבירה זו.

כתב האישום שבו הורשעה הנאשמת מייחס לה את העובדות, כי ביום 28.2.2017 בשעה 16:20 לערך נהגה ברכבה, באזור, ברח' אלי כהן, מכיוון צפון לדרום, כאשר בהגיעה לבית מס' 1, ובעת שבאותו הזמן חצתה את הכביש הגב' ח' ד', ילידת 1935 (להלן: המעורבת או הנפגעת), לא אפשרה לה לחצות את הכביש בבטחה, המשיכה בנסיעה ופגעה בה, בהיותה על הכביש.

כתוצאה מאותה התאונה, נחבלה הולכת הרגל חבלות של ממש, כדלקמן: חבלת ראש, שברים מרובים באגן, חלקם עם תזוזה, והיא נזקקה לניתוח. כמו כן, נחבלה בשבר בפמור עם תזוזה משמעותית, לפיכך עברה שני ניתוחים בפמור שמאל ובהרדמה כללית, ועברה שחזור וקיבוע השבר.

ממועד מתן הכרעת הדין ביקשה ההגנה, פעם אחר פעם, לדחות את מועד הטיעונים לעונש, לצורך ניסיון לבוא בדברים עם המאשימה, על מנת להציג הסדר לעונש המוסכם על הצדדים, זאת נוכח מצבה של הנאשמת, אשר האירוע התאונתי השפיע על בריאותה.

ביום 22.10.2019, ולאחר שהמגעים נחלו כישלון, טענו הצדדים לעונש בפניי.

בא כוח המאשימה טענה כי כתב האישום בו הורשעה הנאשמת הינו חמור מאוד, כאשר התוצאות היו חבלות ראש ושברים באיזור האגן, כאשר המעורבת עברה ניתוחים וטיפולים ושהתה כמחצית השנה בבתי החולים. עוד הפנתה לסבל הרב שנגרם לה, למשככי הכאבים שקיבלה במהלך כל אותה תקופה, וכן הפנתה לעדותה של המעורבת, אשר ציינה כי מאישה עצמאית הפכה לאדם סיעודי.

המאשימה ביקשה שלא להתחשב בזמן שחלף מאז אירוע התאונה, שכן הדחיות לא רובצות לפתחה, אלא לפתחה של ההגנה.