ת"ד 4535-09-12 מדינת ישראל נ' טריפונוב ואח'

בתיק זה מואשם הנאשם מס' 1 בגרימת תאונת דרכים ועבירה של הפקרה לאחר פגיעה, ואילו הנאשם מס' 2 בתור נוסע ברכב, מואשם הוא בעבירה על סעיף 64 א (1) לפקודת התעבורה.

בדיון שהתנהל בפני בית המשפט ביום 30.11.14, הודה הנאשם מס' 1 באמצעות בא כוחו בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום, אבל לא הורשע בדין נוכח טענת בא כוחו בענין החלפת האישום כי יש להרשיעו בעבירה לפי תק' 144 א לתקנות התעבורה יחד עם אחריותו לתאונה.

בהמשך לאותו דיון, נערך דיון נוסף בנוכחות נאשם מס' 2 , גם הוא הודה בעובדות המיוחסות לו, תוך שהצטרף לטיעונים שהועלו ע"י ב"כ נאשם מס' 1 , בענין החלפת האישום כאמור.

בהתאם להחלטת בית המשפט, הגיש ב"כ הנאשם מס' 1 (בשם שני הנאשמים) טיעונים בכתב, וכן התקבלה תגובה בכתב לטענות הנאשמים, מצד ב"כ המאשימה.

בנוסף לטענתו העיקרית של ב"כ הנאשם, לפיה העובדות בהן הודה נאשם מס' 1 מגלות ומהוות רק עבירה על תקנה 144 לתקנות התעבורה, טען ב"כ הנאשם בטיעוניו בכתב כי מדובר באכיפה בררנית ואף ביקש שהמשיבה תנמק את הקריטריונים או הקווים המנחים את האבחנה בין עבירת ההפקרה ובין עבירה של עזיבת מקום תאונה לפי תק' 144 לתקנות התעבורה וכן מתן צו נגד המאשימה המורה על העברת רשימת תיקים שהוגשו לבית המשפט במשך כ- 3 שנים, בהן מיוחסת לנאשם עבירות על סעיפי האישום נשוא תיק זה וזאת "על מנת לאפשר לנאשם להוכיח טענתו לאכיפה בררנית " כפי שנקבע ע"י בית המשפט העליון בענין "פולדי" המצוטט לעיל (הכוונה ל-ע"פ 6328/12 מ"י נ'' פרץ)

על פי העובדות בהן הודה הנאשם, מדובר באי מתן זכות קדימה ע"י הנאשם לקטנוע, בו רכבו המתלונן ונוסע, שנפגעו כתוצאה מהתאונה והנאשמים לא עצרו במקום כדי לעמוד על תוצאות התאונה ואף לא הזעיקו עזרה עבור הנפגעים.

דין הטענות של ב"כ הנאשמים להידחות  באופן חלקי כפי שיפורט כדלקמן :-

1. מעבר להעלאת ביקורת מסויימת לגבי הדמיון בין ניסוחי האישומים והצורך בשינוי חקיקה שהובאו לידיעתי ואף אלו שנמצאו ברשותי, כל הבקשות בגין טענות דומות נדחו פעם אחר פעם ע"י בתי משפט השונים.

הנני מפנה ל-ע"פ (מחוזי באר שבע) 4362-03-13 ברששת נגד מ"י בו נקבע כי "לרשות התביעה כמו לכל רשות מנהלית עומדת חזקת התקינות המנהלית לפיה יש להניח, כי התביעה פעלה נכון ובאופן שוויוני, כל עוד לא הוכח אחרת. חזקה זו ניתנת לסתירה ע"י הטוען לאכיפה בררנית, מקום בו הוכח כי בוצעה אבחנה שאינה שוויונית בינו לבין אחרים עובר הנטל לשכמה של התביעה לסתור טענה זו"