ת"ד 4210-06-13 מדינת ישראל נ' אשכנזי

במקרה שלפניי הורשע הנאשם, לאחר שמיעת ראיות, באחריות לתאונת דרכים מיום 20.1.12, כמפורט בהכרעת הדין שניתנה ביום 20.11.14.

מסקנתי באשר לנסיבות התאונה, כפי שסוכמה בהכרעת הדין היא כי הנאשם החל בנסיעה, לאחר עצירה לפני מעבר החצייה, מתוך חוסר תשומת לב. הנאשם הבחין ככל הנראה שהרכב מימינו החל בנסיעה, אך לא בהולכת הרגל שהגיעה מימינו. טענת הנפגעת כי הנאשם נהג את רכבו במהירות גבוהה בהתקרבו למעבר החצייה, נדחתה, וקבעתי כי רשלנותו אינה מגיעה לדרגה כנטען על ידה, אולם השתכנעתי שהנאשם נהג ברשלנות בכך שהחל בנסיעה לפני מעבר החצייה בלא שווידא שמעבר החצייה פנוי.

ההלכה המקובלת היא כי הענישה במקרה של תאונת דרכים, תיגזר משניים. רמת רשלונותו של הנהג והפגיעה שגרם. אין דין נהג שנוהג ברכבו בקלות ראש או פראות כדין מי שאיבד ריכוז לשנייה או מי ששגה בשיקול דעתו, ואין דין מי שגרם לתאונה קטלנית או פגיעה קשה בזולת כדין מי שגרם לפגיעה קלה.

במקרה דנן נגרמה לנפגעת בתאונה חבלה של ממש אשר גרמה לה לשבר ברגל, והיא תיארה את מצבה כיום בעת מתן עדותה בדיון מיום 10.7.14, כשהיא מספרת שהיא סובלת מכאבים וצליעה ונזקקת לקבלת טיפולים עד היום.

פקודת התעבורה קובעת עונש מינימלי של 3 חודשי פסילת רשיון למי שגרם לתאונת דרכים עקב נהיגת ברשלנות, וכן עונש דומה למי שגרם לחבלה של ממש. מאחר ומדובר במקרה אחד, אין לומר כי יש לראות את העונשים כמצטברים, אלא כי גרימת חבלה של ממש היא נסיבה מחמירה לעבירה של נהיגה ברשלנות.

במקרה דנן סבורני כי רמת רשלנותו של הנאשם הינה "בינונית". הנאשם לא נהג בפראות ואף לא במהירות גבוהה. המדובר במקרה של נהיגה בלא ריכוז או תשומת לב, אולם אין להתעלם מהעובדה כי מדובר בהתרשלות בקרבת מעבר חצייה, מקום שחובה על כל נהג להגביר את זהירותו.

אף החבלה שנגרמה להולכת הרגל הינה "בינונית". למרבה המזל לא מדובר בפגיעה חמורה מאוד, אולם אף אין מדובר בפגיעה קלה. הנפגעת סבלה משבר, היא סובלת מכאבים ומצליעה עד היום, ותסבול כנראה ממגבלה לאורך כל חייה בעתיד.

סקירת הפסיקה בהן נדונו תאונות דרכים דומות מביאה למסקנה כי מתחם הענישה הינו של פסילת רשיון לתקופה שבין חמישה ל – 11 חודשים, לצד פסילה מותנית וקנס ראוי.