ת"ד 386-01-12 מדינת ישראל נ' י.ר.

1. ביום 2.1.12 הוגש נגד הנאשמת כתב אישום המייחס לה ביצוע עבירות של נהיגה ברשלנות, אי מתן אפשרות להולך רגל לחצות במעבר חציה בבטחה וגרימת תאונת דרכים נזק וחבלות של ממש.

החלטתי לזכות את הנאשמת מחמת הספק מן העבירות המיוחסות לה.

בהתאם לאמור בכתב האישום, נהגה הנאשמת את רכבה ביום 29.4.11 בישוב מיתר, כאשר באותה עת חצתה הנפגעת – מ. ל., ילידת 1998 את הכביש במעבר החציה המסומן כדין מימין לשמאל כוון נסיעת הנאשמת.

הנאשמת גרמה לתאונת דרכים בעת שנהגה את רכבה ברשלנות ולא אפשרה להולכת הרגל לחצות בבטחה את הכביש במעבר החציה ופגעה בה.

2. כתוצאה מהתאונה נחבלה בגופה הולכת הרגל חבלות של ממש, בדמות שברים בגולגולת ובאגן. (סעיף זה הוסף לאחר תיקון כתב האישום ביום 15.5.12).

3. תחילה התנהל ההליך לפני כב' השופט אלון אופיר, ולאחר הליכים שונים ואף הצגת הסדר טיעון לפני כב' השופט אופיר, לאחר הרשעתה של הנאשמת במסגרת אותו הסדר הטיעון, עלה מפרוטוקול בית המשפט כי בית המשפט התקשה לאשר את ההסדר אליו הגיעו הצדדים.

בנסיבות אלה ניתנה ביום 17.10.12 החלטת השופט אופיר ולפיה מאחר שנחשף בית המשפט לראיות, תעודות רפואיות ולעמדות עונשיות שהציגו הצדדים ובית המשפט אף הביע במהלך הדיון עמדה כללית לענישה, קיבל בית המשפט את בקשת הנאשמת ופסל עצמו מלדון בתיק דנן.

            לפיכך הועבר הדיון בעניין לפני מותב זה.

4. בעת המענה לכתב האישום כפרה הנאשמת ברשלנות ובתוצאות התאונה והודתה בנהיגה.

            בעת שמיעת הראיות העידו מטעם המאשימה עת/1 – רס"מ ברכה ערן וכן עת/2 – שרון סולומן. לאחר שמיעת עדויות אלה חזרו הצדדים לנהל מו"מ, ואולם זה לא צלח.