ת"ד 3322-02-14 מדינת ישראל נ' אהרון

כנגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו גרם תאונת דרכים וחבלה של ממש בגין אי ציות לתמרור 302 ונהיגה בקלות ראש, עבירה על תקנה 64(ד) לתקנות התעבורה, בקשר עם סעיפים 62(2) ו- 38(3) לפקודת התעבורה.

על פי עובדות כתב האישום, ביום 22.7.13, נהג הנאשם ברכב בתל אביב, ברחוב החשמונאים, מכיוון מזרח לכיוון מערב ובהגיעו לצומת עם רחוב אחד העם, לא ציית לתמרורי 302, המוצבים בכיוון נסיעתו, המשיך בנסיעה לתוך הצומת, חסם דרכו של רוכב אופנוע מעורב, שנסע אותה עת ברחוב אחד העם, מכיוון דרום לכיוון צפון ומשמאל לימין לכיוון נסיעת הנאשם וגרם לו לבלום וליפול לכביש.

כתוצאה מהתאונה נחבל בגופו הרוכב המעורב חבלה של ממש – שבר בכף רגל שמאל.

הנאשם כפר באישומים המיוחסים לו.

פרשת התביעה

מטעם המאשימה, העידו העדים הבאים:

עד תביעה מספר 1 – רס"ר יוסי ירקוני, בוחן תאונות דרכים, מטעמו הוגשו המסמכים הבאים: ת/1 דו"ח בוחן, ת/2 – תרשים, ת/3 – סקיצה, ת/4 – לוחות תצלומים, ת/5 – מזכר, ת/6 – דו"ח פעולה

עד תביעה מספר 2 – רפ"ק רותם וסקר, רוכב האופנוע המעורב

כמו כן הוגשו בהסכמה המסמכים הבאים: ת/7 – דו"ח פעולה, ת/8 – הודעת נאשם, ת/9 – תעודות רפואיות.

להלן גרסת המאשימה, כעולה מכתב האישום, עדותם של עדי התביעה והראיות שהוגשו:

הנאשם נהג ברכב כמפורט לעיל.

עד תביעה מס' 1, קבע כי שדה הראיה לשמאל, כאשר רכב הנאשם בקו העצירה הנו כ- 10 מטרים ובהמשך, כאשר רכב הנאשם בקו הצומת הנו 25 מטרים וכאשר הרכב עומד כך שעין הנהג הנה בקו כלי הרכב החונים, שדה הראיה לשמאל הוא 150 מטרים לפחות.

העד נחקר והשיב כי בשל מגבלת שדה הראיה, אין די בעצירת הרכב בקו העצירה ויש צורך ל"גלוש" לתוך הצומת, על מנת לשפר את שדה הראיה.