ת"ד 3233-07-13 מדינת ישראל נ' מימון

1.הנאשמת עומדת לדין בגין עבירות של נהיגה בחוסר זהירות, גרימת נזק לאדם או רכוש,

אי שמירת מרחק, חבלה של ממש ואי מסירת פרטים – עבירות על תקנות 21(ג), 21(ב)(2), 49(א), 144(א)(3) לתקנות התעבורה ביחד עם סעיף 38(3) לפקודת התעבורה.

2.למקרא כתב האישום עולה כי, בתאריך 3.2.13, בשעה 20:30 בערב, נהגה הנאשמת רכב פרטי בשדרות קוגל בחולון, מדרום לצפון והתקרבה לכניסה עם כיכר קוגל. הנאשמת נהגה בעקבות רכב פרטי מסוג הונדה שהיה נהוג ע"י פסקו פלדשטיין, יליד 1933 (להלן: "ההונדה", "הנהג המעורב").

הנאשמת נהגה בחוסר זהירות, כך נטען, לא נתנה תשומת לב מספקת לדרך, לא שמרה על רווח המאפשר לה לעצור רכבה בכל עת בכדי למנוע תאונה, התקרבה יתר על המידה להונדה ופגעה בו מאחור. כתוצאה מהתאונה נחבל הנהג המעורב חבלה של ממש בדמות שבר תלישה של זיז אחורי C6 ושבר ספינאלי בחוליה 7C.

בנוסף, נחבלה נוסעת שנסעה ברכב ההונדה וכלי הרכב ניזוקו.

הנאשמת לא מסרה לנהג המעורב או לנוסעת שעימו את שמה ומענה, מספר רישיון הנהיגה ומספר הרישוי של הרכב שבו נהגה, בעליו ומענו ולא הציגה רישיון רכב או תעודת ביטוח.

3.בישיבת ההקראה הודתה הנאשמת, מפי ב"כ, בנהיגה במקום ובזמן, בנסיעתה בעקבות רכב ההונדה כאמור, תוך שפגעה בו, חזית-אחור.

הנאשמת כפרה באחריותה לתאונה ובחבלות המתוארות בכתב האישום. הנאשמת טענה כי נהגה ברכב שכור, כך שלא היה ברשותה להציג למעורב רישיון רכב ותעודת ביטוח.

עם זאת, טענה כי מסרה למעורב את פרטיה האישיים, לרבות מספר טלפון – ע' 5.

יריעת המחלוקת

4.אין מחלוקת באשר לתאונה, דהיינו שהנאשמת נסעה אחרי רכבו של המעורב ופגעה בו מאחור.

מחלוקת הצדדים נסובה על אחריותה של הנאשמת לתאונה.

ההגנה חולקת באשר לחבלות שנגרמו למעורב ולנוסעת שישבה לצדו וכן באשר לנזק שנגרם לרכב.

ההגנה איננה חולקת שעפ"י התקנות הנאשמת לא מילאה את חובותיה (ראו ע' 41,