מדינת ישראל נ' פדייבסקי

לפני בקשת הנאשם להורות לשירות המבחן לחבר תסקיר משלים בעניינו.

1.הנאשם הודה בעובדות כתב אישום מתוקן המייחס לו עבירות של נהיגה בשכרות ובקלות ראש. בדיון שהתקיים מאוחר יותר הציגו הצדדים הסדר טיעון הכולל רכיב של 250 שעות של"צ, פסילה, מאסר ופסילה מותנים ועוד. הנאשם נשלח לשירות המבחן לגיבוש תוכנית של"צ. שירות המבחן הגיע למסקנה על סמך הנתונים שהוצגו לו כי הנאשם סובל מהתמכרות לאלכוהול. בדיקת שתן שנערכה לנאשם גילתה שרידי סם "הרואין" בגופו. על רקע התמכרותו הפעילה של הנאשם לאלכוהול ושימושו בסמים, סבור שירות המבחן כי הנאשם אינו מתאים לריצוי של"צ שכן מסגרת זו דורשת אחריות אישית והתנהלות תקינה.

2.הסנגור עותר להורות לשירות המבחן לחבר תסקיר משלים. לטענתו, הנאשם מכחיש שימוש בסמים וטוען כי לא ייתכן שנמצאו בגופו שרידי סם. עוד טוען הסנגור כי ההתייחסות שלפיה גיבש שירות המבחן את מסקנתו בדבר התמכרות הנאשם לאלכוהול ואי התאמתו לריצוי של"צ מתייחסת לחודש יוני 2014 ולא למועד עריכת התסקיר, בשים לב להודעת הנאשם כי הוא מתנזר משתיית אלכוהול.

3.התביעה מתנגדת לבקשה.

דיון והכרעה

4.דין הבקשה להידחות כפי שיפורט להלן.

5.קצין המבחן משמש "ידו הארוכה" של בית המשפט. תפקידו להציג לבית המשפט תמונה אובייקטיבית, שלמה ומהימנה על מצבו של הנאשם. על התסקיר להציג את העובדות כהוויתן, לנתחן, להעריכן ולפרשן ( ע"פ 286/79 חיגאזי נ' מדינת ישראל, פ"ד לג (3) 753, 756-757 ( 1979)). הנאשם מצידו רשאי להעלות "כל טענה" בנוגע לתסקיר ( סעיף 191 לחוק סדר הדין הפלילי). הוא רשאי לבקשת משירות המבחן, באמצעות בית המשפט, הבהרה לגבי עניין זה או אחר שעלה בתסקיר ובאופן זה לשמור על שמו הטוב ופגיעה לא ראויה בזכויותיו ( ע"פ 3472/11 פלוני נ' מדינת ישראל (3.9.12)).

6.במקרה זה גיבש שירות המבחן הערכה כוללת כי הנאשם מכור לאלכוהול ומשתמש בסמים. מלבד טענה בעלמא כי הנאשם אינו משתמש בסמים, לא הובאה ולו ראשית ראיה שתעמיד בספק את ממצאי בדיקת השתן שערך שירות המבחן לנאשם. ברי כי די בעצם שימוש בסמים, עם או בלי התמכרות לאלכוהול, כדי להביא לאי התאמתו של הנאשם לריצוי של"צ.

7.גם באשר להערכת שירות המבחן כי הנאשם מכור לאלכוהול לא מצאתי בסיס להיעתר לבקשה. לבקשה צורף אישור רפואי. בחלק האישור המתייחס ליום 9.6.14 נכתב כי לאחר אבחון שחמת הכבד נמנע הנאשם משתיית אלכוהול וחל שיפור בתפקודי הכבד שלו אך "בחודשים האחרונים חידש שתיית אלכוהול..". עוד נאמר כי "לפי אשתו בחודשיים האחרונים לא צריך אלכוהול ולפי בדיקת מעבדה.. תפקודי כבד השתפרו". בחלק המתייחס לדצמבר 2015 נכתב כי תפקודי הכבד של הנאשם "מתנדנדים (לפי הרגלי השתייה)... לאחרונה הפחית בשתייה". בחלק המסמך מיום 10.1.16 ואילך טען הנאשם בפני רופאו כי הוא נמנע מצריכת אלכוהול. טענת הנאשם המכחישה שימוש באלכוהול "בחודשים האחרונים" סותרת את האמור בחלקו של האישור שצירף הנאשם בהתייחס לתאריך דצמבר 2015 שם נאמר כי תפקודי הכבד של הנאשם "מתנדנדים ( לפי הרגלי השתייה).. לאחרונה הפחית בשתייה" . ודוק: מן האישור האמור עולה כי הנאשם טוען כי הפחית את השתייה ולא הפסיק כליל לשתות אלכוהול. תסקיר שירות המבחן נערך ביום 17.1.16, 7 ימים לאחר שהנאשם מסר לרופאו כי הוא נמנע מצריכת אלכוהול. עד אותו מועד, וכעולה מן האמור, היו די והותר אינדיקציות לכך שהנאשם צורך אלכוהול עם הימנעות או הפחתת הצריכה בתקופה זו או אחרת. ברי כי נוכח המכלול האמור, יכול שירות המבחן להעריך כי הנאשם מכור לאלכוהול באופן שלא יאפשר לו לבצע כראוי את צו השל"צ. אין מקום אפוא בנסיבות מקרה זה להיעתר לבקשה ולהורות על עריכת תסקיר משלים.

8. זאת ועוד: בדיון מיום 17.2.16 טען הסנגור כי על פי ההסדר עם התביעה ישלח הנאשם לבדיקת התאמתו לריצוי מאסר בעבודות שירות תוך שהצדדים יהיו חופשיים לטעון לעניין המאסר. ככל שירדתי לסוף דעת הצדדים, נועד רכיב עבודות השירות להחליף את רכיב השל"ץ כך שמתייתר הצורך לשוב ולשגר את הנאשם לשירות המבחן לבחינה מחודשת. עניינו של הנאשם ייבחן, כך יש להניח, על ידי הממונה על עבודות השירות בשב"ס. במובן זה, בקשה זו, מעבר להיותה לא רלוונטית לרכיב של עבודות השירות, נושאת אופי תיאורטי ודי בכך כדי לדחותה.