מדינת ישראל נ' פיליפצ'וק

בתיק זה ניתן הבוקר גזר דין במעמד הצדדים, כאשר במסגרת טיעוניו טען הסנגור לעניין חישוב הפסילה בתיק זה. בהמשך לגזר הדין וכהשלמה לו, ראיתי לנכון לקבוע כדלקמן:

תחילה ניתן בתיק פסק דין בהעדר התייצבות ביום 27.10.15, במסגרתו הוטל על הנאשם עונש שכלל בין היתר פסילת רשיון למשך שלושה חודשים.

ביום 28.3.16 הגיש הנאשם בקשה לביטול פסק הדין. הבקשה נדונה ביום 5.4.

למחרת היום ב – 6.4.16, ניתנה החלטה המבטלת את פסק הדין בתיק.

ביום 9.5 הגיש הנאשם "בקשה לחישוב פסילה" וביקש כי תחושב תקופת הפסילה בתיק, וזאת לאור העובדה כי הנאשם אינו מחזיק ברשיון נהיגה תקף.

בהחלטה שניתנה באותו יום נדחתה הבקשה, שכן פסק הדין בוטל ואין כנגד הנאשם כל פסילה אותה ניתן לחשב.

הנאשם הגיש ביום 9.6 בקשה לעיון חוזר בהחלטה הנ"ל. בבקשה שב וטען הסנגור כי "הנאשם הפקיד את רשיונו במזכירות", עובדה שאינה נכונה, שכן הנאשם כלל אינו מחזיק ברשיון נהיגה, והודיע כי הוא חוזר בו מבקשתו לביטול פסק הדין.

גם בקשה זו נדחתה ומאותה סיבה. פסק הדין בוטל, ואינני מכיר הליך של "השבתו על כנו" כבקשת הסנגור, ובוודאי שלא השבה רטרואקטיבית... הנאשם לא נפסל בתיק זה באותה עת, ולפיכך בוודאי שאין מקום לחישוב הפסילה.

בדיון היום הודה הסנגור בשם הנאשם בעבירה והצדדים הסכימו לעונש אשר כלל שוב פסילה לתקופה של 3 חודשים. הסנגור חידש בקשתו לחישוב הפסילה מיום "הפקדת הרשיון" כדבריו, ולמעשה מיום הגשת התצהיר הקודם.