ת"ד 1987-01-13 מדינת ישראל נ' פלונית

  מבוא

1. אישה הרה נפגעה בתאונת דרכים שכתוצאה ממנה נגרמה מצוקה עוברית שחייבה חילוץ מיידי של העובָּר מרחמה בניתוח קיסרי. העובר נולד ללא דופק ונשימה ובזכות התערבות טיפולית הוָלָד הונשם והדופק חזר, אולם כעבור מספר שעות הוא נפטר עקב דימום רב בגופו שנגרם כתוצאה מהתאונה.

עומדת כאן השאלה, מה דינה של הנהגת שגרמה עקב נהיגתה לתאונת דרכים בה נקבע מותו של העובָּר.

האשמה ומהלך הדיון

2. נגד הנאשמת הוגש כתב אישום המייחס לה את העבירות הבאות:

גרימת מוות ברשלנות, עבירה לפי סעיף 304 לחוק העונשין, התשל"ז– 1977 (להלן: "חוק העונשין") וסעיף 64 לפקודת התעבורה (נוסח חדש), תשכ"א – 1961 (להלן: "פקודת התעבורה") יחד עם סעיף 40 לפקודת התעבורה;

סטייה מנתיב, עבירה לפי תקנה 40 לתקנות התעבורה, התשכ"א- 1964 (להלן: "תקנות התעבורה") בצירוף סעיף 80 לפקודת התעבורה;

נהיגה בחוסר זהירות וברשלנות, עבירה לפי סעיף 62(2) לפקודת התעבורה בצירוף סעיף 38(2) לפקודת התעבורה;

גרימת נזק לאדם או לרכוש, עבירה לפי תקנה 21(ב)(2) לתקנות התעבורה בצירוף סעיף 68 לפקודת התעבורה.

3. על פי הנטען בכתב האישום, ביום 02.01.12 סמוך לשעה 09:00, נהגה הנאשמת ברכב בכביש 386 מכיוון ירושלים לכיוון היישוב בר-גיורא. אותה עת הכביש היה רטוב וירד גשם.

בנתיב הנסיעה הנגדי נסע באותה העת מר נ.פ ולצדו ישבה רעייתו, הגב' ע.פ, שהייתה בשבוע ה- 24 להריונה, ובמושב האחורי שלושת ילדיהם.

בעת שהגיעה לעקומה ימינה, סטתה הנאשמת, ללא הסבר סביר, מנתיב נסיעתה שמאלה, חצתה קו הפרדה רצוף, והתנגשה בנתיב הנגדי, עם חזית רכבה בחזית הרכב המעורב.

כתוצאה מהתאונה, ע.פ נחבלה באגן ובשוקיים ונגרמו לה שברים בעצם הבריח ובצלעות.

בגין חבלות אלו ופגיעה בבטנה, הופרדה שלייתה ונגרמה מצוקה לעובָּר שנשאה ברחמה דבר שהצריך ניתוח קיסרי. במהלך הניתוח, סמוך לשעה 13:00, הוצא הוָלָד ללא דופק ונשימה ובזכות התערבות טיפולית הוא הונשם והדופק חזר. הוָלָד סבל מדימום רב בגופו כתוצאה מהתאונה ועקב כך נפטר בשעה 15:05.

בנוסף, שלושת הילדים שישבו במושב האחורי נפגעו באורח קל.

4. אציין, כי בעת הגשת כתב האישום, הייתה תלויה ועומדת בבית המשפט העליון בקשת רשות ערעור, בגין מקרה הדומה בנסיבותיו למקרה שבפנינו, לפיו נדרשה הכרעה בשאלה האם ניתן לייחס לנאשם עבירה של גרימת מוות ברשלנות בנסיבות שבהן התנהגותו גרמה לפגיעה בעובָּר בעת שזה היה ברחם אימו, ובסופו של דבר, לאחר שהושלם תהליך הלידה, נפטר הוָלָד בשל הפגיעה שנגרמה לו בתקופת ההיריון.
5. לאור חשיבותה של קביעת בית המשפט העליון בסוגיה זו, ונוכח הצהרת ב"כ המאשימה, שניתנה כבר בדיון הראשון, כי באם יקבע שלא ניתן לייחס עבירה של גרם מוות ברשלנות בנסיבות הנ"ל, אזי תבקש המאשימה לחזור בה מהאישום נשוא תיק זה, נדחה הדיון לבקשת הצדדים עד להכרעה בעניין.
6. בסופו של יום, לאחר שבית המשפט העליון הכריע בסוגיה הנ"ל, הודתה הנאשמת במיוחס לה ונשלחה לקבלת תסקיר שירות המבחן. הצדדים הגיעו להסדר לפיו נקבע טווח ענישה בו המאשימה תעתור ל- 5 חודשי מאסר בדרך של עבודות שירות, פסילה עד לתקופה של 6 שנים, פסילה על תנאי ומאסר על תנאי וללא קנס.

תסקיר שירות המבחן