מדינת ישראל נ' אליסף

הנאשם הודה והורשע כי ביום 20.5.14 בשעות הבוקר נהג את רכבו לאחור ברחבת חניה שברחוב המעפיל בדימונה , בקלות ראש וברשלנות ופגע בהולכת רגל (להלן:"הנפגעת") שנחבלה חבלות של ממש בדמות של שבר באגן ושבר בעצם הבריח השמאלי (סעיף 6 לעובדות כתב האישום).

בדיון שנערך ביום 10.2.16 הודה הנאשם כאמור, נשמעו עדויות של בנות הנפגעת, מהן התברר כי הנפגעת נפטרה זמן לא רב אחרי התאונה.

בטיעוניה לעונש, עתרה ב"כ המאשימה להטלת מאסר בפועל מאחורי סורג ובריח, פסילת הרשיון לשנים, ומרכיבי ענישה נוספים בהתבסס על דוגמאות פסיקה שהוגשו לבית המשפט .

מנגד, טען ב"כ הנאשם כי במסגרת מגעיו עם המאשימה טרם הדיון, עמדת המאשימה לעונש היתה פסילה שלא תפחת משנה ומאסר מותנה, לא מאסר בפועל.

עוד במהלך הדיון, שמע בית המשפט עדויות אופי עבור הנאשם , המעידים על פעולות החסד שעושה הנאשם עבור הקהילה וכן הבעת סליחה ומחילה מצד אמו של הנאשם.

נוכח הטיעונים הנ"ל, ראיתי לנכון לדחות את הדיון לשם קבלת תסקיר של שירות המבחן, תוך שצויין שמשפחת הנפגעת אינה מסכימה לאפשרות של הליך של צדק "מאחה" במסגרת שירות המבחן .

הנאשם הודה בעובדות שפורטו בכתב האישום כאמור.

כפי שכב' השופט קדמי בספרו על "סדר דין פלילי" (עמ' 915).