ת"ד 1858-04-14

הנאשמת הורשעה עפ"י הודאתה בגרימת תאונת דרכים. התאונה התרחשה ביום 5.8.13 בפ"ת בכיכר. הנאשמת הודתה באחריותה לתאונה בכך שלא נתנה זכות קדימה לרוכב קטנוע שעה שתמרור 303 חייבה לעשות כן.

הצדדים הציגו בפניי הסדר טיעון "מסגרת" בו התביעה הגבילה טיעונה העונשי ל- 3 חודשים ואילו הסנגוריה מצידה, רשאית לשכנע שלא לפסול רישיון נהיגה כלל. תיק החקירה במלואו נמסר לעיוני.

עפ"י עובדות כתב האישום מיוחסת לנאשם גרימת שבר ניתוק בקרסולו של הרוכב. דע עקא – עיון בתיק החקירה מעלה כי שבר זה אובחן לראשונה ביום 8.10.13. בבדיקה שנערכה למעלה מחודשיים לאחר התאונה, אובחן שבר בקרסול שמאל, ואילו ביום התאונה, נבדק הרוכב והתלונן על כאבים בשוק שמאל ונפיחות נמצאה בקרסול ימין. על פניו, יקשה לקשר באופן חד משמעי בין השבר לבין הממצא הראשוני. מקל וחומר, אמורים הדברים שעה שאין בתיק החקירה כל התייחסות למתרחש בתקופה שבין התאונה לבדיקה, האם נשללה חבלה נוספת וכו'?

אשר לקביעת המתחם העונשי, מתחם זה נע בין 3 ח' ל- 6 ח' פסילה.

אשר לנסיבות הספציפיות למקרה זה – שעה שהמדובר במעגל תנועה, חובת זהירות מוגברת מוטלת על כל הבא בפתחו. הנאשמת והרוכב בכללם.

זאת ועוד – שדה הראייה הינו הדדי וכפי שהנאשמת אמורה להבחין ברוכב ולנקוט באמצעים למניעת התאונה – כך גם על הרוכב.

לנאשמת ותק נהיגה משנת 2000, עברה התעבורתי ללא רבב. בפרספקטיבה זו, ניתן לקוות שהמדובר בתקלה חד פעמית.

לאחר שלנגד עיני מכלול טיעוני הצדדים וכן מלוא תיק החקירה . נתתי דעתי אף לטיעוני הסנגור ב דבר ליקויים בחומר החקירה בכך שנוסעת ברכבה של הנאשמת כלל לא נחקרה.

כמו כן, הוכח בפניי תשלום נזקיו של המתלונן.

בשולי הדברים, אציין כי בחנתי בפליאה מכתביו של הרוכב לחוקרים ולתובעים תוך שמקפיד לתאר עברו המשטרתי המפואר והיותו "גמלאי מאושר" של המשטרה – כך הציטוט במקור. לאור אזכור מקצועו - גדלה פליאתי שבעתיים!

סוף דבר –

-הנני דנה את הנאשם לתשלום קנס בסך 1,500 ₪ או 100 ימי מאסר שיישא תמורתם.

הקנס ישולם תוך 60 ימים.

-הנני פוסלת את הנאשם מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 21 ימים.