ת"ד 1848-05-12 מדינת ישראל נ' אוליניק

1.כנגד הנאשם דלעיל, הוגש כתב אישום המייחס לו את העבירות שלהלן:

א.התנהגות שגרמה נזק לרכוש וחבלה לגוף - עבירה על תקנה 21(ב)(2) לתקנות התעבורה, תשכ"א - 1961 (להלן: "התקנות").

ב.אי ציות לאור אדום ברמזור - עבירה על תקנה 22(א) לתקנות.

ג.נהיגה רשלנית - עבירה על סעיפים 62(2) + 38(2) לפקודת התעבורה.

2.על פי הנטען בכתב האישום, בתאריך 11/09/11 סמוך לשעה 05:30, נהג הנאשם רכב פרטי מסוג סוזוקי והגיע לצומת של כביש 4 עם כביש 79 (להלן: "הצומת"). הנאשם, כך נטען, נהג רכבו ברשלנות בכך שלא שם לב לדרך, לא ציית לאור האדום שדלק בכיוון נסיעתו, נכנס לצומת תוך שהוא חוצה את קו העצירה באור אדום, חסם דרכו של רכב מסוג טויוטה שנסע מימין לכיוון נסיעתו ונכנס לצומת באור ירוק, וכתוצאה מכך כלי הרכב התנגשו (להלן: "התאונה").

כתוצאה מהתאונה נחבלו בגופם הנאשם ונהג הרכב המעורב ונזקקו לטיפול רפואי, כמו כן נגרם נזק לכלי הרכב המעורבים.

3.הנאשם כפר בעובדות כתב האישום, למעט בנהיגה שלו ובעצם התרחשות התאונה. משכך, נשמעו ראיות הצדדים, כשמטעם התביעה העידו; רס"מ עלמני לירן (להלן: "לירן"), רס"ב נאדי מזאריב (להלן: "מזאריב"), מר ניר שגיא (להלן: "שגיא") שהיה עד לתאונה, ומר יצחק קנפר (להלן: "קנפר") נהג הרכב המעורב.

בנוסף הוגשו הודעות שנגבו מהנאשם וראיות נוספות שנערכו על ידי העדים, כמו גם תכנית הרמזורים של הצומת, תע"צ תקינות ותעודות רפואיות.

מטעם ההגנה העיד הנאשם לבדו.

דיון והכרעה

4.לאחר ששמעתי את העדים כולם, שקלתי את דבריהם והתרשמתי מהופעתם בבית המשפט, ולאחר שבחנתי את הראיות שהוגשו ע"י הצדדים ושקלתי את טענותיהם, מצאתי כי עובדות כתב האישום הוכחו בפניי מעל לכל ספק סביר וכי יש מקום להרשיע את הנאשם בכל הוראות החיקוק שיוחסו לו בכתב האישום.