מדינת ישראל נ' סדובסקי

ביום 25.1.18 קיים בית המשפט "ביקור במקום" בפרשה זו.

לביקור הגיעו ב"כ הצדדים, הנאשמת, אבי הנאשמת ובוחן התנועה שחקר תיק זה.

במסגרת הביקור בזירת התאונה התבקשה הנאשמת לתאר באופן חופשי את מהלך תנועתה במקום עד לרגע התאונה.

הנאשמת תיארה את יציאתה משטח מיוער, הסבירה כי לפניה עבר במקום אביה עם רכב אחר עת נע לכיוון תחנת דלק שהייתה בצדו השני של הכביש.

לדברי הנאשמת היא יצאה מהיער, חצתה את הכביש החד סטרי שלפניה בעודה סבורה בטעות כי המדובר בכביש דו סטרי. לטענתה לא הבחינה בשילוט במקום, לא הבחינה כי היא מתקרבת לכביש חד סטרי נוסף עליו התכוונה לחלוף בדרכה לתחנת הדלק ולא הבחינה בתמרור עצור אשר היה מוצב מימין לכניסה לאותו הכביש.

הנאשמת הבהירה כי אינה זוכרת את רגע התאונה עצמו.

מהתרשמות של בית המשפט ניתן היה להבחין בנתונים הבאים:

עת יוצא רכב מדרך העפר ביער לצורך חציית הכביש החד סטרי הראשון, מצוייר במרכזו של כביש זה אי תנועה הכולל קו הפרדה רציף שאינו מאפשר המשך החצייה של כביש זה לכיוון הדרך המקשרת בין שני הכבישים במקום.

מרגע הכניסה לדרך המקשרת הסלולה, ניתן להבחין בבירור בתמרור "עצור ותן זכות קדימה" המוצב בצד ימין של דרך קצרה זו.

ביום הביקור במקום לא מצאתי כי תמרור זה מוסתר בכל דרך ובנקל ניתן להבחין בו עת מתקרב רכב לכיוון הדרך החד סטרית השנייה.

עת נכנס רכב לדרך המקשרת, ניתן בקלות רבה וללא כל קושי להבחין בכביש החד סטרי הנוסף החוצה בצורת T את הדרך המקשרת. המדובר בצומת לכל דבר ועניין כאשר בכיוון נסיעת רכב הנאשמת היה מוצב מימין תמרור עצור גלוי וברור.

ככל שרכב יעמוד בקו הצומת ליד תמרור העצור, קיים שדה ראייה ארוך מאד העולה על 500 מטר לכיוון ממנו הגיע בפרשה זו האוטובוס המעורב.

לשאלת בית המשפט הסכים בוחן התנועה כי המדובר בצומת מאד מסוכן ונכון יהיה לשלט את הכניסה לדרך המקשרת באופן טוב יותר וברור יותר.

אביה של הנאשמת ביקש פעם אחר פעם להוסיף דברים.