ת"ד 10162-10-13 מדינת ישראל נ' רמדאן ואח'

– נאשם מס' 2

הנאשם אשר לפני הורשע עפ"י הודאתו בגרימת תאונה (במקביל, הוגש גם אישום כנגד המעורב השני בתאונה, הן בגין חלקו בתאונה והן בשל התנהגותו לאחריה.

הנאשם אשר לפניי, נהג משאית שאליה מחובר גרור ונסע בכביש 505, דרכו נחסמה על ידי משאיתו של המעורב.

הנאשם המשיך בנהיגה מבלי להאט מהירותו, עקף המכשול מימין תוך נסיעה על השול ופגיעה בתמרור. אחר ניסה להשתלב בכביש, רכבו התהפך.

לנאשם נגרמה פציעה משמעותית שעיקרה שבר בגולגולת.

בקביעת מתחם העונש ההולם, העיקרון המנחה הוא עקרון ההלימה בין חומרת המעשה בנסיבותיו ומידת אשמתו של הנאשם ובין העונש המוטל עליו.

כאשר, מדיניות הענישה אמורה להרתיע מפני בצוע עבירות נוספות ולהעביר מסר ברור על מי שבהתנהגותו פוגע בערך החברתי שהינו פגיעה בביטחון הציבור וסיכון המשתמשים בדרך.

מתחום הענישה הינו בין 6 חודשי פסילה לבין פסילה לתקופה של מעל לשנה.

הצדדים הציגו בפני הסדר טיעון החורג לקולא ממתחם הענישה.

בבואי לבחון ההסדר, אציין כי יש להתחשב לקולא בשני עניינים, האחד, חלקו המשמעותי של המעורב בגרימת התאונה, והשני – פציעתו של הנאשם מהווה ענישה בפני עצמה.

ביהמ"ש יוצא מנקודת הנחה כי הסבל הגופני אותו נשא, יהווה תמרור אזהרה בדרך נהיגת הנאשם בהמשך.

לאחר ששקלתי מכלול טיעוני הצדדים, הריני קובעת כי הסדר הטיעון מהווה מתחם ענישה ראוי, בשים לב לכך שהנאשם נהג רכב כבד אשר סכנתו הפוטנציאלית גבוהה. כמו כן, ניתן משקל לוותק נהיגתו ולעברו התעבורתי.

לפיכך,

-הנני דנה את הנאשם לתשלום קנס בסך 1,800 ₪ או 30 ימי מאסר שיישא תמורתם.

הקנס ישולם תוך 60 ימים.

על הנאשם/ סנגורו לגשת כעת למזכירות ביהמ"ש לקבלת שובר תשלום.