ת"ב 37253-05-14.28

1. בין המבקשת למשיבה התנהל הליך בוררות בפני בית הדין לממונות "מגיני צדק" שבירושלים. ההליך הסתיים 'בהחלטת ביניים' של בית הדין מיום 20.3.2014. נטעים מיד כי על פי לשונה, נועדה ההחלטה לסיים את המחלוקות שבין הצדדים בדרך של פסיקה לפשרה (להלן: פסק הבוררות).

2. ביום 22.5.2014 הגישה המבקשת את הבקשה דנא בה עתרה לאישור פסק הבוררות.

3. תגובת המשיבה התבקשה והתקבלה ביום 15.6.2014. בתגובתה בירכה המבקשת על עצם הבקשה והצטרפה אליה בהסכמה, תוך שציינה כי בעבר סירבה המבקשת לקיים אחר פסק הבוררות וכי בעקבות כך הגישה היא בקשה לבית המשפט המחוזי לאישור פסק הבוררות (הפ"ב 35268-05-14).

4. או אז הגישה המבקשת, ביום 19.6.2014, "בקשה להשעיית מתן החלטה בתיק", עד שתתברר שאלת הסמכות העניינית לדון בה. לשון אחרת, עד אשר תתברר בבית המשפט המחוזי טענתה כי הסמכות לאישור פסק הבוררות נתונה לבית דין זה.

5. נעתרנו לבקשה אולם משבוששה הודעת הצדדים להגיע ניתנה החלטתנו מיום 2.8.2014 בה, בין היתר, התבקשו הצדדים להודיע כיצד בדעתם לקדם ההליך.

6. ביום 6.9.2014 הודיענו המבקשת כי על פי הסכמת הצדדים נמחק ההליך בבית המשפט המחוזי וכי על פי החלטת כבוד השופט ארנון דראל, נשמרה לצדדים הזכות לשטוח לפנינו טענותיהם בסוגיית החיוב בהוצאות.

7. בהתאם עתרה המבקשת לחיוב המשיבה בהוצאות בגין הליכי הסרק שנקטה בבית המשפט המחוזי. לטענתה היה בדעתה לקיים את פסק הבוררות לאחר שיאושר בבית המשפט, אולם המשיבה נחפזה והגישה לבית המשפט המחוזי בקשה לאישור פסק הבוררות על אף שברור הוא שאינו הערכאה המוסמכת לכך, ובכך גרמה לה לטרחה ולהוצאות מיותרות.

8. המשיבה מצדה הודיענו כי בתביעתה נגד המבקשת נכללו רכיבי תביעה שונים וביניהם גם כאלו המצויים בסמכותו של בית המשפט המחוזי, ועל כן ומלכתחילה הגישה את בקשתה שם. מוסיפה המשיבה וטוענת כי נאלצה להגיש את הבקשה לאישור פסק הבוררות לאחר שהמבקשת הודיעה לה כי אינה מחויבת לקיים את פסק הבוררות. לתמיכה בטענתה הציגה תכתובת דואר אלקטרוני בין באי כוח הצדדים. בנסיבות אלה סבורה המשיבה כי יש דווקא מקום לחייב את המבקשת בהוצאות לדוגמה הן לטובתה והן לטובת אוצר המדינה.

9. לאחר עיון בכלל החומר שהונח בפנינו הרינו מורים כמפורט מטה.

10. לאחר בחינת הבקשה ולנוכח הסכמת הצדדים ובהתאם לסמכותנו, בסעיף 28 לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט-1969 ובסעיף 23 לחוק הבוררות, תשכ"ח-1968, הרינו מאשרים את פסק הבוררות מיום 20.3.2014 של בית הדין לממונות "מגיני ארץ" ונותנים לו תוקף של פסק דין כמבוקש.

11. אשר להוצאות ההליך – דעתנו היא כי בנסיבות העניין נכון יהיה שכל צד יישא בהוצאותיו וכך אנו מורים. הרושם המתקבל הוא כי לכאורה אכן שגתה המשיבה בפנייתה לבית המשפט המחוזי, ובכך גרמה למבקשת הוצאות מיותרות. הדברים נאמרים בזהירת המתחייבת שכן לא נפרשה בפנינו היריעה כולה, ובפרט כתבי הטענות בבית הדין לממונות. מאידך, תכתובת הדואר האלקטרוני שהציגה המשיבה וחלוף הזמן בין מועד מתן פסק הבוררות לבין הפניה של המבקשת לבית דין זה, כמו גם הסמיכות בין מועד פניית המשיבה לבית המשפט המחוזי (20.5.2014) לבין מועד הגשת הבקשה דנא (22.5.2014) מעוררות למצער, תמיהה ומלמדות כי התנהלות המבקשת אינה בהכרח תמת לב.

12. סוף דבר – על יסוד כל האמור, לאחר בחינת הבקשה ולנוכח הסכמת הצדדים הרינו לאשר את פסק הבוררות מיום 20.3.2014 של בית הדין לממונות "מגיני ארץ" וזאת בהתאם לסמכות הנתונה לנו בסעיף 28 לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט-1969 ובסעיף 23(א) לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968.

כל צד יישא בהוצאותיו.

ניתן היום, ד' חשוון תשע"ה, (28 אוקטובר 2014), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.

פסק הדין נחתם בידי נציגי הציבור ועותק נמצא בתיק בית הדין, לצדדים מופץ עותק בחתימה אלקטרונית של השופטת לבדה.