ת"ב 36606-02-16

בפני בקשה להארכת מועד להגשת בקשה לביטול פסק בורר שניתן ביום 5.7.15 על ידי עו"ד ליליאן פרגמנט, ממונה אזורית על יחסי עבודה תל אביב והמרכז במשרד הכלכלה (להלן - הבוררת), בסכסוך שנתגלע בין מר אנטולי מלני (להלן - המבקש) לבין מלון דיוויד אינטרקונטיננטל (להלן - המשיב), אשר צורפה לה הבקשה לביטול הפסק.

הצדדים לפסק הבוררות עצמו, מתוקף הסכם העבודה הקיבוצי בענף המלונאות, הינם התאחדות המלונות בתל אביב רבתי והסתדרות עובדי האירוח בהסתדרות העובדים החדשה, ולפיכך צורפו על ידי המבקש להליך תחת הכותרת "משיבים פורמאליים", וברי כי תגובתם לא נתבקשה על ידי בית הדין, שכן אין הגדרה כזו על פי דין.

כמו כן צירף המבקש את הבוררת כמשיבה 1, אולם משסבור בית הדין כי אין לה עצמה כל נגיעה לצורך הבקשה להארכת מועד להגשת הבקשה לביטול, לא נתבקשה עמדתה.

תמצית טענות הצדדים

1. לטענת המבקש, בראש ובראשונה, הליך הבוררות הינו פגום הואיל ועסק בעניין קוגנטי אשר אינו ניתן להעברה להכרעה בבוררות מכוח הסכמה, הוא פיטוריו נוכח נסיונו לארגן וועד אצל המשיבה. שנית, טוען המבקש, כי הגם שהיה מיוצג על ידי ההסתדרות בהליך הבוררות, מדובר היה בייצוג עקיף, להבדיל מישיר, ולפיכך לא הוסברה לו בכל שלב משמעותו של ההליך, לא נשמרו זכויותיו, ולא ניתנה לו אפשרות ליטול חלק בהליך או להביא ראיות מטעמו.

2. כמו כן, על פי הנטען בבקשה, ההסתדרות הודיעה למבקש, על אף פניותיו הרבות, כי אין לו אפשרות להשיג על פסק הבוררות, ומשום כך נחשף לאפשרות זו לראשונה לאחר שקיבל ייעוץ משפטי סמוך לאחר חודש ינואר 2016 ולפיכך עד למועד זה השתהה בהגשת הבקשה. בדומה לכך, בקשותיו לקבלת חומרים ופרוטוקולי דיוני הבוררות נענו רק לאחר שבוצעה פנייה באמצעות באות כוחו.

3. נוכח האמור סבור המבקש כי המקרה דנא מצדיק היעתרות לבקשתו להארכת מועד לצורך הגשת הבקשה לביטול על פי סעיף 27(א) לחוק הבוררות, תשכ"ח - 1968 (להלן - החוק), כמו גם נוכח עילת סעיף 24(10) לחוק הואיל ומדובר בחריגה מסמכות ובפגיעה בכללי הצדק הטבעי.

4. לטענת המשיב, הבוררות התקיימה מכוח סעיף 55 להסכם הקיבוצי הכללי בענף המלונאות משנת 2010. לפי ההסכם, חילוקי דעות בין הצדדים מועברים לבחינתה של וועדה פריטטית ובהיעדר הסכמה במסגרתה, להכרעתו של בורר יחיד, הוא הממונה על יחסי העבודה במשרד הכלכלה. במסגרת הליך הבוררות קיימה הבוררת שלוש ישיבות בהן ניתנה זכות הטיעון המלאה לכל הצדדים, לרבות המבקש, אשר נכח בשתיים מהישיבות שנערכו.

5. לגישתו של המשיב אין בבקשה ולו נימוק אחד, וודאי לא מיוחד כדרישת החוק, להארכת המועד להגשת הבקשה לביטול. ראשית, המבקש אינו בעל דין ואינו צד לבוררות, על כן אין לו כל מעמד בתביעה לביטול פסק הבורר. שנית, בטענותיו של המבקש אין כל ממש וממילא הן אינן מהוות טעם מספק לצורך קבלת הבקשה. לטענת המשיב, המבקש הבין את ההליך, נכח בו כאמור, וקיבל ייצוג ישיר ומלא לרבות ייעוץ משפטי צמוד מההסתדרות אשר ליוותה אותו בשני שימועים, בוועדה הפריטטית ובבוררות, וככל שיש לו טענות כלפי ההסתדרות, היה עליו לפעול מולה.

6. אשר ליתר טיעוני המבקש בדבר השתהותו נוכח מצבו הכלכלי ומענה שלילי מצד ההסתדרות ביחס להשגה על פסק הבוררות, טוען המשיב כי אפילו היו הדברים נכונים אין בכך משום נימוק מיוחד המצדיק את השיהוי.

7. לבסוף, ביחס לטענה כי פסק הבוררות ניתן בחריגה מסמכות, ציין המשיב כי מעבר לכך שהבוררת לא נדרשה לפסוק בדבר פעילותו הארגונית של המבקש, הרי שמשלא הועלתה הטענה במהלך הבוררות, ועל פי ההלכה הפסוקה, מנוע המבקש מלטעון זאת כעת. ואם בכך לא סגי, אזי ממילא לגישתו של המשיב, אין הדבר מהווה משום נימוק מיוחד להארכת המועד.