ת"ב 13070-02-13

לפני בקשה לאישור פסק בורר של בד"צ "הישר והטוב", אליה מתנגדת המשיבה.

רקע הדברים

1. המבקשת נתבעה על ידי המשיבה בבד"צ "הישר והטוב" (להלן: הבד"צ). הבד"צ נתן פסקו ביום ה' בחשוון התשע"ג 21.10.12. על פי פסק הדין חויבה המבקשת לשלם למשיבה שכר בגובה 2/3 ממשכורתה הממוצעת וכן למסור לה מכתב פיטורין.

2. המבקשת לא פעלה על פי פסק הדין וזאת, כמסתבר, נוכח עמדת מנהלה מר נתן טיקולסקי (להלן: מר טיקולסקי) שהעיד לפני, כי הוא יכול לקזז החוב הפסוק כנגד חוב אישי שיש למשיבה כלפיו בשל אי תשלום דמי שכירות (כטענתו).

3. עקב כך פנה בעלה של המשיבה בשמה לבד"צ ביום 2.12.12 שם ציין כי למרות קבלת פסק הבוררות, הפסק טרם קוים (נספח א' לתגובה לבקשה לביטול פסק בורר- להלן: פניית הבעל)

4. בהמשך לכך פנה ב"כ המשיבה אל המבקשת במכתב מיום 5.2.13 (להלן: מכתב הדרישה) ובו דרישה לתשלום הסכום שנפסק וכן סכומים נוספים. במכתב נטען גם כי הבד"צ לא היה מוסמך לדון בסכסוך שהובא לפניו. מכתב הדרישה צורף לתגובת המבקשת לבקשה לביטול פסק הבורר.

5. למחרת היום הוגשה לבית דין זה הבקשה לאישור פסק הבוררות על ידי המבקשת.

6. ביום 18.2.13 (ארבעה חודשים לאחר שניתן) הגישה המשיבה בקשה לביטול הפסק במסגרתה טוענת כי יש לבטלו מן הטעמים הקבועים בס"ק 24(2),(3),(9) ו(10) לחוק הבוררות התשכ"ח-1968 (להלן: החוק, סעיף 24).

7. למען שלמות התמונה אתייחס לעיקר העובדות שהביאו להליך בפני הבד"צ ולהליך דשם גופו. (יצוין בהקשר זה כי שני הצדדים נמנעו מליתן גרסאות שלמות בעניין זה):

8. המשיבה עבדה אצל המבקשת במשך תקופה שמאז יולי 2011 ועד מאי 2012. בעת סיום עבודתה הייתה בהריון. המשיבה ובעלה שכרו ממר טיקולסקי דירה למגוריהם למשך תקופת העבודה. עבור שכה"ד שילמה המשיבה בשיקים למר טיקולסקי ואולם בפועל התנהלו הצדדים כך ששכר הדירה היה משולם באמצעות שיקים של המבקשת ע"ח משכורתה של המשיבה (בין בהסבתם ע"ש מר טיקולסקי ובין אחרת- ר' פערי הגרסאות בין הצדדים בעמ' 6 ו8 ).