ת"א 9947-05-14 עתאמנה נ' ח'טיב

לפניי תביעה כספית על סך 92,143 ₪, במסגרתה טוען התובע כי הוא שילם חוב ארנונה לעיריית חיפה, בסך 66,055 ₪, חרף העובדה שהנתבע היה זה שחב באותו חוב. כמו כן טוען התובע כי כתוצאה מכך נגרמו לו הוצאות נוספות בסך של 26,088 ₪ אותם הוא תובע במסגרת תביעה זו.

רקע

1.התובע ואביו המנוח של הנתבע (להלן – "המנוח"), היו שותפים בעסק שנוהל בחנות שברחוב הציונות בחיפה (להלן – "החנות"). יש לציין כי התובע והמנוח שכרו את החנות מעמידר.

2.בתאריך 15.5.98 חתמו התובע והמנוח על הסכם לפירוק השיתוף בעסק הנדון (להלן – "ההסכם"). בסעיף 9 להסכם התחייב המנוח לשאת בתשלום מסי ארנונה שחלים על החנות עד למועד לתאריך כריתת ההסכם (על כך יורחב בהמשך).

3.ביום 3.3.09 הלך המנוח לעולמו. ביום 2.12.09 ניתן צו לקיום צוואתו, שבה ציווה המנוח "את החנות" לנתבע (על כך יורחב בהמשך).

4.בשלב כלשהו, ככל הנראה החל משנת 2009, הפנתה עיריית חיפה לתובע, שעדיין הופיע ברישומי העירייה כבעל החנות, דרישות תשלום ביחס לחוב ארנונה הרובץ על החנות. ביום 20.3.12 הודיעה העירייה לתובע כי חוב זה עומד על כ- 88,000 ₪ ביחס לתקופה שעד 31.12.09.

5.בשנת 2013 הגיש התובע לבימ"ש המחוזי בחיפה בקשה לפי סעיף 19 א' לפקודת פשיטת הרגל, וזאת בגין חוב כולל של מעל מיליון ₪. במסגרת זו כלל התובע את דרישת העירייה בעניין חוב הארנונה כחלק ממצבת חובותיו. בהליך זו מונה נאמן לנכסי התובע. בסופו של יום הודיע הנאמן כי החוב היחיד שנותר על הפרק הוא חובו של התובע לעירית חיפה. הנאמן הודיע כי הוא הצליח להעמיד את החוב על סך של 66,055 ₪ ובהמשך הודיע כי התובע שילם את הסכום הנ"ל. לאור הודעת הנאמן, במסגרתה גם הודיע שהתובע שילם את הוצאות הנאמן בסך 16,088 ₪, ניתן פסק דין בו הופטר התובע מכל חוב בר תביעה בהליך פשיטת הרגל.

טענות הצדדים בהליך לפניי 

6.לטענת התובע החיוב בגין הארנונה, אותו הוא שילם לעיריית חיפה במסגרת הליך פשיטת הרגל, הוא חיוב שהוטל על הנתבע.

לטענתו, כל חוב ארנונה שהוטל ביחס לחנות, עבר לנתבע, בין היתר לאור העובדה שהמנוח ציווה את הזכויות בחנות לנתבע.