ת"א 9884-10-12 שמעון ואח' נ' חברת "אקרשטיין" הע"מ ואח'

1. לפני בקשה, שהוגשה על ידי התובע לפסילת מינויו של המומחה בתחום השיקום שמונה על ידי בית המשפט – פרופ' היים.

העובדות הצריכות לעניין

2. התובע, יליד שנת 1967, נפצע בתאונת עבודה, בתאריך 23/5/06, אשר כתוצאה ממנה נכרתו כפות רגליו.

3. עיון בתיק מגלה, כי תובענה זו הוגשה במקורה בבית המשפט המחוזי בבאר שבע, אולם נמחקה, ולאחר מחיקתה הוגשה בשנית בבית משפט זה.

עוד עולה, כי במהלך ניהול התיק בבית המשפט המחוזי בבאר שבע מונה מומחה מטעם בית המשפט – פרופ' דן עטר – לצורך קביעת נכותו של התובע כתוצאה מפציעתו בתאונה נשוא כתב התביעה, ועל פי חוות דעתו, הוערכה נכותו הרפואית של התובע בשיעור של 60.3%, ואילו נכותו התפקודית הוערכה בשיעור של 100%. אלא מאי? התובע הגיש את התביעה בבית משפט זה בצירוף חוות דעתו של דר' אלק דורון, המעריך, כי נכותו של התובע כתוצאה מפציעתו בתאונה הינה בשיעור של 100%, ובדיון שנערך בפני בתאריך 30/9/13 הבהיר ב"כ התובע, כי נוכח מחיקת התובענה בבית המשפט המחוזי בבאר שבע, ובהיעדר קביעה שיפוטית בדבר מחויבותם של הצדדים לחוות דעתו של פרופ' עטר בכל תביעה עתידית שתוגש, הרי שהוא אינו רואה עצמו מחוייב לחוות דעתו של פרופ' עטר, וזו הסיבה שהתובענה החדשה שהוגשה בבית המשפט המחוזי בתל אביב, הוגשה בצירוף חוות דעתו של דר' אלק דורון מטעמו של התובע.

4. עמדה זו של ב"כ התובע הפתיעה אותי, שכן סברתי לתומי, כי קביעתו של המומחה מטעם בית המשפט שמונה בהליך הקודם בתיק, אף מחייבת בהליך הנוכחי, אולם נוכח עמדתו הנחרצת של ב"כ התובע, הוריתי לנתבעים להגיש חוות דעת נגדית (החלטה מתאריך 30/9/13).

5. לאחר הגשת חוות הדעת הנגדיות (אשר משום מה אינן מתוייקות בתיקיית חוות הדעת בנט המשפט), הוברר, כי הפער בין עמדות המומחים בין הצדדים הינו בשיעור של כ-50%, עובדה המאיינת את האפשרות ליתן הצעת פשרה בתיק, ועל כן הצעתי, בדיון מתאריך 15/10/13, להותיר את מינויו של פרופ' עטר על כנו כמומחה מטעם בית המשפט, ולהורות לו לבדוק את התובע שנית, זאת בשל טענות בדבר החמרת מצבו הרפואי. ודוק: פרופ' עטר קבע בחוות דעתו, כי נכותו הרפואית של התובע הינה בשיעור של 60.3%, אולם נכותו התפקודית הינה בשיעור של 100%, ממש כפי שנקבע במוסד לביטוח לאומי.

6. זה המקום להבהיר, כי על פי הבנתי, בניגוד לדברי ב"כ התובע בסע' 4 לבקשתו, קביעת נכותו התפקודית של התובע על ידי פרופ' עטר נעשתה גם על סמך הנכות בידו, נכות, אשר אף פרופ' עטר מסכים כי איננה קשורה לתאונה נשוא כתב התביעה, ולמעשה, מחוות דעת זו כלל לא עולה, כי הנכות התפקודית בשיעור של 100% הינה אך ורק בשל הנכות ברגליו של התובע, אלא שפרופ' עטר לא עשה אבחנה בין הנכות התפקודית בשל פציעתו של התובע ברגליו, כתוצאה מהתאונה נשוא כתב התביעה, לבין נכותו בידו, שאין לה כל קשר סיבתי רפואי, או אחר לתאונה נשוא כתב התביעה.

7. לאחר הסכמת ב"כ הצדדים לקביעת הנכות בחוות דעתו של פרופ' עטר, הוסכם כי ימונה מומחה בתחום השיקומי לצורך קביעת דרכי שיקומו וצרכיו של התובע – הוא פרופ' היים. והנה, אף פרופ' היים הבין, כי קביעת הנכות התפקודית בשיעור של 100% כוללת גם את נכותו הנטענת של התובע בידו, למרות שאין לה קשר לתאונה נשוא כתב התביעה, ולמעשה, הוא הבהיר, כי איננו יודע כיצד להעריך את צרכיו של התובע בגין נכותו, שכן, כאמור, הנכות ביד איננה קשורה לתאונה. ודוק: פרופ' היים אינו מתווכח עם קביעת הנכות שנעשתה על ידי פרופ' עטר, אלא תוהה, האם יש לכלול בחוות דעתו גם התייחסות לנכות ביד.