ת"א 9789-02-12 יהודית נ' חברה לבטוח

רקע עובדתי:

לפניי בקשה מטעם הנתבעת לפסוק לה את הוצאותיה בסך של 30,000 ₪ (למעט שכ"ט עו"ד) בגין ניהול התביעה, אשר בסופו של יום נדחתה בהסכמה.

עניינה של התביעה בטענת התובעת כי נותרה לה נכות צמיתה בשיעור של 100% בתחום הנפשי עקב תאונת דרכים אשר נגרמה לבעלה ואשר כפי העולה מכתב התביעה התובעת היא האחראית לקרותה.

לעת התאונה היתה התובעת מבוטחת בביטוח על פי פוליסת תאונות אישיות ומשכך טענה כי היא זכאית לפיצוי הנקוב בפוליסה.

הנתבעת הכחישה את זכאותה של התובעת לקבלת הפיצוי, בין היתר בטענה כי לא נגרמה לה כל נכות בתחום הפסיכיאטרי. הנתבעת העמידה את התובעת לבדיקה על ידי שני מומחים רפואיים.

לא למותר לציין כי הנתבעת העמידה ראשית את התובעת לבדיקה רפואית מטעמה, הודיעה כי "מוקדם מדי" לקבוע באם נותרה לתובעת נכות צמיתה ורק כעבור כשנה הודיעה כי הפוליסה כלל אינה מכסה את המקרה נשוא כתב התביעה ובנשימה אחת הודיעה כי מומחה מטעמה קבע כי לא נותרה כל נכות צמיתה בגין התאונה.

לכתב התביעה צירפה התובעת חוות דעת ערוכה כדין הקובעת כי נכותה הצמיתה עומדת על 100%. מנגד צירפה הנתבעת חוות דעת רפואית הקובעת כי לא נותרה לתובעת כל נכות בגין התאונה.

בהינתן פער כה מהותי בין חוות הדעת, מינה כב' השופט פורג מומחה מטעם בית המשפט לבדיקת התובעת.

ד"ר קריצמן קבע כי בגין התאונה לא נותרה לתובעת כל נכות. עם זאת קבע כי במשך שלוש שנים בתר התאונה סבלה מהפרעת פוסט טראומתית PTSD אותה העריך ב-30% לשנה הראשונה, 20% בשנה השנייה ו-10% בשנה השלישית. לאחר מכן קבע 0% נכות.

הפן הנורמטיבי:

בעל דין אשר זכה בדין זכאי דרך כלל כי הוצאותיו תפסקנה ואכן זהו הכלל ולשם כך אף נועדה, לדוגמא, שומת הוצאות כאמור בפרק ל"ד לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד-1984 (להלן: התקנות).