ע' נ' בסיס הנדסה בע"מ

רקע

1.התובע פועל בניין, יליד 21/11/88, ובעת הרלוונטית הועסק ע"י הנתבעת. בתאריך 29/12/08, יומיים לאחר תחילת המבצע הצבאי "עופרת יצוקה", פגע טיל ששוגר מרצועת עזה לעבר העיר אשקלון באתר בניה בו עבד התובע בתור שכיר בשירות הנתבעת.

למרבה הצער, הפגיעה הייתה קטלנית, חברו לעבודה של התובע נהרג, והתובע סבל מחרדה ופגיעה נפשית.

2.ד"ר רזניק, מומחה רפואי בתחום הנפשי, קבע בחוות דעתו שהוגשה מטעם התובע, כי לתובע נותרה נכות נפשית צמיתה בשיעור 70%, כתוצאה מהאירוע; ד"ר קראקרה, מומחה רפואי בתחום הנפשי, קבע בחוות דעתו שהוגשה מטעם הנתבעת, כי לתובע לא נותרה נכות נפשית כלשהי כתוצאה מהאירוע.

ד"ר ראסם כנאענה, מומחה רפואי בתחום הנפשי שמונה ע"י בית המשפט, קבע לתובע נכות נפשית צמיתה בשיעור 15%, מהם רק 10% תוצאה של האירוע.

3.הצדדים נחלקו הן בשאלת החבות, והן בשאלת גובה הנזק.

נסיבות האירוע והאחריות/טענות הצדדים

4.לפי גרסת התובע בתביעתו, בתאריך 29/12/2008, עת עבד באתר הבניה כשכיר מטעם הנתבעת בעיר אשקלון, טיל שנורה מרצועת עזה פגע באתר הבניה וחברו לעבודה נהרג, בעוד הוא סבל מהלם וטראומה נפשית. מעבר לתיאור זה לא נטען דבר, במישור העובדתי, הגם שהתביעה מבוססת על עילת הרשלנות מצד הנתבעת.

בהמשך התביעה, תחת פרק "אחריות הנתבעת", נטען, כי חובה היה על הנתבעת "לנקוט בכל האמצעים הביטוחיים והבטיחותיים הדרושים וזאת לצורך שמירה על בטחון העובדים" (סעיף 40 לתביעה).

כן נטען, כי בתנאים ששררו בזמן המבצע היה על הנתבעת לצפות שהתובע ייפגע, והיה עליה לבדוק מראש באם ניתן היה להמשיך בשגרת העבודה (סעיף 43 לתביעה), זאת משהיה צפוי כי אזור העיר אשקלון יהיה חשוף לירי מכיוון רצועת עזה משהחל מבצע "עופרת יצוקה".

עוד נטען, כי הנתבעת ידעה, ו/או היה עליה לדעת, כי העבודה בבניין מהסוג שהתובע ביצע אינה מאפשרת לו להתגונן כראוי בעת נפילת טילים; ובין כה וכה, הנתבעת לא דאגה לאמצעי מיגון באתר.

כפי שעלה מסיכומי התובע, לטענתו היה על הנתבעת להורות על הפסקת העבודה באתר באותם ימים, וכן לדאוג למיגון הולם.

5.מעבר להכחשותיה הכלליות והגורפות של הנתבעת, בהגנתה, לכל אשר נטען בתביעה, הנתבעת טענה, כי בעת הרלוונטית התובע לא נמנה על עובדיה ולא הועסק על ידה; וכן כפרה היא בקשר סיבתי כלשהו בין הנכות הנטענת לאירוע הנטען והמוכחש.

הראיות