ת"א 9683-06-15 עזאם נ' העמותה להפעלת מען מפגרים תאגיד 580064970

התובעת פנתה לביהמ"ש בבקשה למנות מומחה מטעם ביהמ"ש, בתחום הפסיכיאטריה, ולהשית שכרו על הנתבעת.

לטענת התובעת, היא סובלת מחסרון כיס, וכל ניסיונותיה לגייס כספים לצורך מינוי מומחה מטעמה – לא הועילו. התובעת טענה בתצהירה, כי היא מטפלת לבדה בארבעה ילדים, שכן נפרדה מבעלה, והיא לבדה נושאת בפרנסת המשפחה. שכרה של התובעת נופל משכר המינימום, ולטענתה כעובדת ניקיון בבית ספר היא מועסקת במשך 10 חודשים בשנה בלבד. לטענתה, בעלה אינו תורם לפרנסת המשפחה.

הנתבעת מתנגדת למבוקש. לטענתה, התובעת לא הוכיחה חסרון כיס כראוי, ולא הציגה די מסמכים על מנת לבסס טענותיה. הנתבעת מדגישה את מחדליה הדיוניים של התובעת בהליכים קודמים שקדמו לתביעה זו (תביעות שנמחקו מחמת חוסר מעש). גם התביעה הנוכחית נמחקה בהעדר התייצבות, ופסק הדין בוטל בהמשך. התובעת לא שילמה את ההוצאות שהושתו עליה בהליכים הקודמים, וכעת מבקשת להשית על הנתבעת הוצאות נוספות, כאשר יתכן שתביעתה תידחה, וכאשר הסיכוי שתיקבע נכות בתחום הפסיכיאטרי קלוש.

ביהמ"ש מוסמך לפטור תובע מהגשת חוות דעת רפואית מטעמו, ולהורות על מינוי מומחה מטעם ביהמ"ש, במקרים המתאימים, ומטעמים מיוחדים. הסמכות לכך נובעת משילובה של תקנה 127 סיפא לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, עם תקנה 130(א) לתקנות הנ"ל (רע"א 1358/12 מרכז רפואי רבין בית החולים בילינסון נ' עזבון המנוח שלמה אייזנבך ז"ל, 8.5.12).

חסרון כיס של התובע עשוי להיות אחד המקרים החריגים שבהם יסטה ביהמ"ש מהכלל, לפיו על התובע להגיש, ראשית, חוות דעת רפואית מטעמו. עם זאת, את חסרון הכיס יש להוכיח.

במקרה הנוכחי, למרות טענות הנתבעת, ולמרות שהמסמכים שצורפו לתצהיר התובעת דלים, אני מוכנה לקבל את טענתה, לפיה היא סובלת מחסרון כיס שבעטיו אינה יכולה לממן את חוות דעת. אין להתעלם מתלושי השכר שהוצגו, המעידים על שכר זעום, ואין להתעלם מהנטען בתצהיר, אודות בעיות ביחסי התובעת עם בן זוגה, שהגיעו כדי פירוד, ואי השתתפותו בפרנסת המשפחה.

עם זאת, לא ניתן להתעלם מכך שתביעתה של התובעת מעלה שאלה של אחריות (התובעת טוענת לנזקי גוף, בשל תקיפתה על ידי מטופלת, במסגרת עבודתה במוסד הנתבעת). בנוסף, ובעיקר, לא מצאתי בין המסמכים הרפואיים שצורפו לכתב התביעה מסמך כל שהוא המעיד על "ראשית ראייה" (בהשאלה מתחום הפלת"ד) לקיומה של נכות בתחום הפסיכיאטרי דווקא.

יובהר, פגיעתה של התובעת בעבודה הוכרה על ידי המוסד לביטוח לאומי, אשר קבע לה נכות צמיתה של 14.5%. עם זאת, לא צורפו מסמכים אשר מהם ניתן ללמוד באיזה תחום רפואי נקבעה אותה נכות (בדיון מיום 28.11.16 ציין ב"כ התובעת כי הנכות נקבעה בתחום הפסיכיאטרי, אך לא ראיתי אסמכתא לכך). המסמכים הרפואיים שצורפו לבקשה מעידים על תלונות בתחום הפלסטי, והתובעת טופלה על ידי רופא עור וכירורג פלסטי. המסמך היחיד המעיד על תלונות בתחום הנפשי נערך על ידי רופא ילדים דווקא, אשר הפנה את התובעת לפסיכיאטר בשנת 2011. לא הומצא כל מסמך המעיד על כך כי התובעת אכן פנתה לפסיכיאטר או כי טופלה במרפאה פסיכיאטרית.

בנסיבות אלה, אף שניתן היה לקבל את הבקשה מחמת חסרון כיס של התובעת, עדיין עליה להראות, כי ישנה הצדקה לגופו של עניין למינוי מומחה בתחום רפואי כזה או אחר, על מנת שיסטה ביהמ"ש מהכלל, וימנה מומחה מטעמו. אין די בעצם קביעת הנכות על ידי המוסד לביטוח לאומי, כאשר לא ברור, לעת עתה, באיזה תחום רפואי נקבעה הנכות; ואין במסמכים שצורפו כדי להצביע על הצורך במינוי פסיכיאטר דווקא.