ת"א 9605-11-14 סואעד ואח' נ' סואעד

רקע

1. לפניי תביעה שהוגשה ע"י התובעים, שהינם בני זוג, ובגדרה הם עתרו למתן צווי מניעה ועשה קבועים.

    

2. כפי שנטען בכתב התביעה במהלך חודש מרץ 2014 התובעים רכשו מאת הנתבע רכב מרצדס שנת ייצור 2008, (להלן: הרכב). תמורת הרכב התובעים שילמו לידי הנתבע סך של 175,000 ₪ וזאת בגין מחירו המוסכם של הרכב בסך של 160,000 ₪ וגם תשלום בסך של 15,000 ₪ בגין אביזרים ותוספות. עוד נטען בכתב התביעה, כי במפגש שהתקיים בין התובע מס' 1 (להלן: התובע) לנתבע הועברה התמורה המוסכמת לידי הנתבע כדלקמן:

    

   א.סך של 15,000 ₪ בשיק המשוך מחשבון התובע זמן פירעון 30.3.14.

   ב.סך של 50,000 ₪ בשיק המשוך מחשבון התובע, זמן פירעון 20.4.14.

   ג.45,000 ₪ ששולמו במזומן.

   ד.סך של 50,000 ₪ בחמישה שיקים שכל אחד ע"ס של 10,000 ₪, המשוכים מחשבון התובעת מס' 2 (להלן: התובעת). זמן פירעונו של השיק הראשון הוא ביום 20.5.14, והשיקים האחרים הינם עוקבים ומועד פירעונם ב-20 לחודשים שלאחר מכן (מ-20.6 עד 20.9).

   ה.כן ניתן לנתבע רכב מסוג טויוטה קורולה שהוערך ע"י שני הצדדים בסך של 15,000 ₪.

    

3. עוד נטען בכתב התביעה, כי השיקים המפורטים בסעיף א' ו-ב' שלעיל נפרעו. לפני מועד פירעון השיק הראשון מסדרת חמשת השיקים (להלן: חמשת השיקים או הסדרה הראשונה) שנמשכו מחשבון התובעת (סע' 2ד שלעיל), הנתבע יצר קשר עם התובע וביקש להחליפם בשני שיקים כל אחד על סך 25,000 ₪. התובע הביע נכונות, ואכן שני הצדדים נפגשו ובמעמד הפגישה שהתקיימה בתחילת חודש מאי הנתבע מסר לידיו של התובע את חמשת השיקים אותם קרע ותחתם העביר לידי הנתבע שני שיקים, כל אחד על סך של 25,000 ₪, זמן הפירעון של הראשון הוא ביום 20.5.14, והשני 20.6.14 (להלן: הסדרה השניה).

    

4. שני השיקים מהסדרה השניה נפרעו ובכך התובעים, כך נטען בתביעה, שלמו את מלוא התמורה המוסכמת. או אז, לתדהמת התובעים גילו כי לקראת סוף חודש 6.14 הנתבע הציג לפירעון שני שיקים מהסדרה הראשונה (מאותם חמשה שיקים שכביכול הוחזרו לידי התובע ואותם גזר) שמועד פירעונם 20.5.14 ו-20.6.14. שיקים אלה חוללו באין כיסוי מספיק משלא נמצאה יתרה בחשבונה של התובעת. התובעים משערים כי באותה פגישה שהתקיימה בחודש מאי בה הוחלפו השיקים, הנתבע בדרכי רמיה ותוך ניצול תום לבו וחוסר תשומת ליבו של התובע מסר לידי האחרון צילום צבעוני של חמשת השיקים בסדרה הראשונה. התובע לתומו סבר כי המדובר בשיקים המקוריים, הוא קרע את הצילום כאשר השיקים המקוריים בפועל נותרו בידיו של הנתבע.