ת"א 9532-10-14, המרכז הרפורמי לדת ומדינה - התנועה ליהדות מתקדמת בישראל ואח' נ' ארז ליברמן

בתביעה שבנדון טענו התובעים כי הנתבע מפעיל אתר אינטרנט המציע שירותי פרסום בנושאי תעסוקה ליהודים בלבד, בניגוד לחוק איסור הפליה במוצרים בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים, תשס"א-2000, ועתרו למתן צו עשה המחייב את הנתבע להסיר את האתר מרשת האינטרנט ולחיוב הנתבע בפיצויים בסך 50,000 ₪.

מאחר ובית המשפט מחוייב לבדוק את סמכותו העניינית לדון בתובענה שלפניו, אף אם לא נטענה על ידי הצדדים, נתבקשה ביום 21.7.16 התייחסות הצדדים לשאלת סמכותו העניינית של בית משפט השלום לדון בתביעה בכל הנוגע לסעד שעניינו צו העשה לחיוב הנתבע להסיר את האתר מרשת האינטרנט.

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, אני סבורה שהסמכות ליתן את הסעד האמור אינה בסמכותו העניינית של בית משפט זה.

סמכותו העניינית של בית משפט השלום קבועה בסעיף 51(א)(2) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984 (להלן: "חוק בתי המשפט"), על פי סכום התביעה או שוויה הכספי. על פי הקבוע שם, מוסמך בית משפט השלום לדון בתביעות אזרחיות שסכומן אינו עולה על 2.5 מיליון ₪. כאשר הסעד אינו ניתן לביטוי כספי או להערכה, הסמכות נתונה לבית המשפט המחוזי (א' גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה 12, 2015), 41-39).

במקרה דנן, אמנם, כטענת התובעים, לבית המשפט נתונה ככלל הסמכות ליתן צווי עשה מכוח סעיף 75 לחוק בתי המשפט ומכוח וכן מכוח חוק איסור הפליה המפנה לפקודת הנזיקין. יחד עם זאת, אין בכך כדי לשנות מן העובדה כי כאשר הסעד העיקרי המבוקש בתובענה אינו ניתן להערכה כספית, כפי שהדבר בענייננו בכל הנוגע לצו העשה, הסמכות העניינית נתונה לבית המשפט המחוזי.

התובעים ביקשו כי במקרה שבית המשפט יחליט שאין בידו סמכות לתת צו עשה, יתאפשר להם לתקן את כתב התביעה באופן שיוותר על כנו רק סעד הפיצוי. הנתבע לא התנגד למבוקש והודיע כי יקבל כל הכרעה של בית המשפט. לפיכך, אני מתירה תיקון כתב התביעה באופן שיימחק ממנה הסעד המבוקש בסעיף 24.א. ויוותר רק הסעד הכספי.