ת"א 9472-04-12 בן חיים נ' עיריית קריית גת ואח'

מבוא

1.לפניי תביעת התובעת כנגד הנתבעת 1, להחזר כספי בגין גביית ארנונה ביתר בגין בית המגורים הנמצא ברחוב הברוש 24 בקריית גת.

הנתבעת 1 הינה רשות מקומית, אשר בתחום שיפוטה מצוי הנכס.

באשר לנתבעת מספר 2, בהסכמת הצדדים הורה בית המשפט על מחיקתה.

רקע עובדתי

2.בסיס המחלוקת בין הצדדים הינו חיוב התובעת בארנונה בגין בית המגורים נשוא התובענה בשטח 220 מ"ר החל משנת 2009 וזאת על רקע פסק דין שניתן בתיק אזרחי 329/98, מיום 27.5.1998, כנגד הנתבעת בבית משפט השלום בבאר-שבע בתובענה כספית, אשר הוגשה על ידי בא כוח התובעת דכאן ובן זוגה, עו"ד דוד בן חיים, כנגד הנתבעת אשר ניתן בהעדר הגנה, בו נקבע כדלקמן:

"...כן מוצהר בזאת כי חיוב הארנונה יעשה לפי 154 מ"ר ככל שהוא מתייחס לדירה ברחוב הברוש 24 קריית גת, אלא אם כן, יחול שינוי במטרז' זה עקב תוספת בנייה או כל שינוי אחר שיהא בו כדי להשפיע על חישוב המטרז'". (להלן: "פסק הדין").

3.בתאריך 6.8.2012, נעתר בית המשפט (על ידי מותב אחר), לבקשת הנתבעת לסילוק התובענה על הסף בקובעו כי אין בידי בית המשפט סמכות עניינית להידרש לתובענה שכן ככל והתובעת מבקשת להשיג על שטח דירת המגורים העומד בבסיס חיוב הארנונה עליה לעתור בפני הנתבעת במסגרת הליך מתאים על פי הוראות חוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית), תשל"ו-1976, (להלן: "חוק הארנונה").

4.על פסק דין זה, הגישה התובעת ערעור אשר נדון בפני בית המשפט המחוזי בבאר – שבע במסגרת ע"א 23491-10-12, כאשר במסגרת פסק הדין בערעור מיום 20.2.2013, בקבלו את הערעור, קבע בית המשפט כי עסקינן בתובענה כספית המצויה בסמכותו של בית משפט השלום ולפיכך בוטלה ההחלטה בדבר מחיקת התובענה על הסף והוחזרה התובענה לבית משפט השלום לצורך בירורה עד תום.

5.עוד צוין בפסק הדין על ידי כבוד בית משפט המחוזי בבאר שבע, כדלקמן:

"מדובר בתביעת השבה כספית המצויה, על פי סכומה, בסמכות בית משפט השלום. המחלוקת בין הצדדים אינה סביב השטח "האמיתי" של הדירה, ובמישור זה נראה שבית משפט השלום נתפס לטעות. אלא, ולכן אינה נושא להשגה או בירור בפני וועדת ערר לענייני ארנונה. אין גם עסקינן בתקיפת החלטה של הרשות המקומית הראויה להידון בפני בית המשפט לעניינים מנהליים.

המחלוקת- משפטית גרידא. היא ממוקדת בנפקותו של פסק הדין 1998.

האמנם קיומו של פסק הדין דנן יוצר מחסום "לעולמי עד", מלשום מחדש את שטח הדירה, כל עוד לא התקיים שינוי נסיבות הנקוב בגוף פסק הדין, או שמא נופל העניין בגדרי מה שנדון בעניין "דשנים וחומרים כימיים" ופסקי דין נוספים הרלוונטיים לסוגיה, והמסייגים את כללי סופיות הדיון באותם מקרים." (שם בעמ' 2, שו' 10-18).