ת"א 9372-04-11 עותמי נ' אלדן תחבורה בע"מ ואח'

בתביעה הנדונה תבע התובע פיצוי בגין נזקים שנגרמו לו על ידי הנתבעים לאחר תאונת דרכים שעבר רכבו. לטענתו היה זכאי הוא לפיצוי בגין הרכב כ"אובדן מוחלט", בעוד בפועל הרכב תוקן בניגוד להוראות והנוהלים של משרד התחבורה.

לאחר סיום עדותם של המומחה מטעם בית המשפט והמומחה מטעם התובע, הגיש התובע ביום 19.03.15 בקשה להוספת ראיה לחומר הראיות המצוי בתיק. הראיה אותה ביקש התובע להוסיף הינה התכתבות בינו (באמצעות בא כוחו) לבין נציג משרד התחבורה, מר משה קירמאייר (להלן: "מר קירמאייר").התכתבות זו צורפה לבקשה ומתייחסת לחוזר משרד התחבורה ממרץ 2004 אליו התייחסו שני המומחים ועדותם ואשר צורף לכתב התביעה. לטענת התובע הוא ביקש לקבל תעודת עובד ציבור בנדון ממשרד התחבורה אך טרם נענה במועד הגשת הבקשה.

לאחר התנגדות הנתבעים לצירוף הראיה מטעם התובע, הגיב הוא בתשובה ביום 20.04.15, בה הבהיר כי המכתב שהוגש אינו ראיה ואינו יכול להיות ראיה קבילה נוכח התנגדות הנתבעים לצירופו. יחד עם זאת, מבקש התובע מבהמ"ש להתיר לו לצרף תעודת עובד ציבור של מר קירמאייר, אשר נמצאת בידו.

ביום 06.05.15 הגיש התובע בקשה נוספת בה ביקש לזמן את מר קירמאייר לעדות במידה והנתבעים יבקשו לחקרו על תעודת עובד הציבור שביקש התובע להגיש. יוער, כי שתי הבקשות הוגשו לאחר שלב הבאת הראיות, ולאחר ששלב ההוכחות התחיל.

בהתאם לסדרי הדין וההלכה הפסוקה, בשלב זה לא ניתן להגיש ראיות בזכות, אלא יש לקבל רשות לכך, ולכן גם הגיש התובע את שתי הבקשות שפורטו לעיל.

למעשה ניתן היה לדחות את הבקשה מהטעמים הפרוצדורליים שנטענו על ידי הנתבעים ובמיוחד מהסיבה שלבקשה לא צורף תצהיר בהתאם לתקנה 241 לתקנות סדר הדין האזרחי תשמ"ד - 1984. במקרה הנדון החשיבות של התצהיר הינה במתן הסבר לעיתוי הגשת הבקשה לצירוף התכתבות עם מר קירמאייר, אשר ההתכתבות עמו החלה עוד לפני הגשת התביעה. דהיינו, זה המקרה למתן נימוק בתצהיר לכך שהדבר לא נעשה בשלב הבאת הראיות.

למרות האמור לעיל, אתייחס לבקשה מבחינה מהותית. הפסיקה דנה בסיטואציה שכזו וקבעה את המבחנים על פיהם אמור בית המשפט לבחון בקשה להבאת ראיות נוספות לאחר שהסתיים שלב הגשת הראיות והתחיל שלב ההוכחות.

נושא מועד הגשת הראיות נידון אף בת"א 29637-03-11 (מחוזי- נצרת) ג'ואמיס נ' חמדאן ואח', פדאור 14 (89) 743, שם הובאו דבריו של כב' השופט ריבלין (כתוארו דאז):

"הכלל לעניין הגשתן של ראיות לבית המשפט הוא, כי בעל דין צריך להגישן ב"חבילה אחת". רק מקום בו מצביע בעל-דין על טעמים סבירים והוגנים המצדיקים סטייה מן הכלל הנ"ל, יענה בית המשפט לבקשתו להגיש ראיות נוספות (ראו:ב ע"א 579/90 מרדכי וגילה רוזין נ' ציפורה בן-נון, פ"ד מו (3) 738, 742; ע"א ג'ני בטאן נ' יעקב זאבי ואח', פ"ד יט (4) 337, 339). בשאלת הגשתן של ראיות נוספות, יתחשב בית המשפט, בין היתר, באופי הראיה הנוספת, האם היא "פשוטה"; מהו השלב אליו הגיע המשפט; ככל שהמשפט מצוי בשלב מתקדם יותר כן יטה בית המשפט שלא לקבל את הראיה; יש לבחון גם האם הצד המבקש את הבאת הראיה הנוספת ידע או היה עליו לדעת על קיומה של ראיה זו בשלב מוקדם יותר" (ראו: ע"א 188/89 פיאד אחמד עזאיזה נ' המועצה המקומית כפר דבוריה, פ"ד מז (1) 661, 665), (רע"א 2137/02 אליהו ממן נ' פז חברת נפט בע"מ, מיום 30.7.02).