ת"א 9276-09 קראוז נ' קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים

1.התובע יליד 1949, הטוען כי נפגע ביום 4.8.08 בתאונת דרכים מסוג "פגע וברח", הגיש את התביעה דנן נגד הנתבעת (להלן: קרנית) לפצותו בגין נזקי הגוף שנגרמו לו בתאונה לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: חוק הפיצויים). לעומתו, קרנית טוענת כי התובע נפגע עקב נפילה עצמית ללא מעורבות כלי רכב, ועל כן חולקת על חבותה לפצות את התובע על נזקיו. הנה כי כן סלע המחלוקת בין הצדדים נוגע לשאלת עצם קרות תאונת הדרכים הנטענת.

2. להשלמת התמונה אציין כי שני מומחים רפואיים מונו מטעם בית המשפט לבדיקת התובע. ד"ר אורי ספרן, מומחה בתחום האורתופדיה; וד"ר צבי יואלי, מומחה בתחום שיקום הפה.

אפנה לדון תחילה במחלוקת העיקרית בין הצדדים שעניינה טיב התאונה שאירעה לתובע.

המסגרת הנורמטיבית

3.סעיף 12(א)(1) לחוק הפיצויים מקים את חבותה של קרנית לפצות נפגע אשר אין בידו לתבוע פיצויים מאת מבטח מחמת שהנוהג האחראי לתאונה אינו ידוע. חבות זו של קרנית היא היוצא מן הכלל לחובת הפיצוי על-ידי המבטח; וכדי שתקום חובת פיצוי על-ידי קרנית, יש להוכיח כי מתקיימים התנאים שבסעיף 12(א) הנ"ל. על-פי ההלכה הפסוקה, על התובע הטוען לתחולת חובת הפיצוי על קרנית להוכיח את העובדות הדרושות לשם קיומה של עילת תביעה נגד קרנית, ובכלל זה להוכיח כי נפגע כתוצאה מפגיעת רכב שברח מן המקום ופרטיו אינם ידועים (ראו: ע"א 2176/95 חלבי נ' אבו חמד (11.8.1997); וכן, למשל: ת"א (מחוזי ת"א) 1551/07 אזולאי נ' קרנית - קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים (14.1.2013); ת"א 8066/06 (מחוזי י-ם) 8066/06 אבו-חמאד נ' קרנית - קרן פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, פיסקה 9 (27.10.2010); ע"א (מחוזי ת"א) 1328/03 קרנית - קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים נ' עיסא, פיסקה 6 (4.4.2005)).

מן הכלל אל הפרט

4.לגרסת התובע, כפי שהיא באה לידי ביטוי בכתב תביעתו ובתצהירו, בעת שחצה במעבר חציה ברחוב הנביאים בירושלים, בסמוך לבית ארלדן, רכב חולף פגע בו ברגלו השמאלית, וכתוצאה מכך הוטח בעצמה רבה על הכביש ונחבל בחלקי גוף שונים, בעיקר בראשו, בעמוד השדרה, בברך ובקרסול רגל שמאל וכן בשיניו נוכח החבלה שנחבל באזור הפנים והראש. עוד טען התובע, כי כחודש וחצי לאחר התאונה, וכתוצאה מחוסר יציבות והגבלה בתנועה מהם סבל, מעד ברחוב ונזקק לטיפול רפואי נוסף.

5.כתמיכה לגרסת התובע הוגש תצהיר חברו, מר אברהם בראשי (להלן: בראשי), שנטען להיות עד ראייה לתאונה. תצהיר זה הוגש בשלב מאוחר יותר, במצורף לתצהיר משלים של התובע, בו הבהיר התובע כי רק לאחרונה התברר לו שבעת הגשת תצהיר עדות ראשית מטעמו לא עמד בפני בא-כוחו מלוא החומר הרלבנטי, ובכלל זה פרטי עד הראייה בראשי - כפי שפורט בהודעה על תאונת דרכים שנמסרה למשטרת ישראל - ותצהירו הראשון של בראשי, שנערך לבקשת התובע, אך לא היה ערוך כדין. אציין כי לטענת התובע תצהירו הראשון של בראשי, שאינו נושא תאריך, נכתב מלכתחילה בסמוך לאחר התאונה, בכתב ידו, בנוכחות התובע ורעייתו, שהדפיסה את התצהיר, אך העותק המקורי של התצהיר בכתב יד הושמד על-ידי התובע (עמ' 26 ש' 32-6).

6.אקדים ואומר מסקנתי לפיה התובע לא עמד בנטל להוכיח כי נפגע מכלי רכב שברח, ומכאן שלא הוכיח את עילתו נגד קרנית. זאת, הן בשל סתירה מהותית בנוגע למיקום התאונה ולסדר הכרונולוגי של התרחשותה שהתגלתה בין גרסת התובע לבין גרסתו של בראשי; הן בשל אי התאמות פנימיות בפרטים משמעותיים בגרסת בראשי עצמה - בין זו שנמסרה בתצהירו, לבין עדותו בחקירתו הנגדית ובין זו שמסר לחוקר מטעם קרנית; הן בשל תמיהות וסתירות שנמצאו בעדותו של התובע ביחס לפרטים נלווים לתאונה. אפנה להבהיר מסקנתי זו.